בני ברק, יום ד' 20.10.54
אילנה שלום !
ביום רביעי שעבר, ישבתי על מיטת ברזנט ב"מעוז-חיים", והתחלתי לכתוב, כמובן שהפסקתי מיד. חניכים פה, חניכים שם, והמדריך כותב מכתב - מי לא יציץ? --- פתאום נכנסת חניכה לחדר ואומרת: "ד"ש מאילנה השילוני...!!!" אמרתי מיד "תודה" כאילו לא קרה דבר, אבל תיכף הבנתי - המשחק אבוד. אח"כ סיפרו לי יתר השליחים, איזה ששון ושמחה השתלטו בחדר האוכל, כשרותי ברוב תמימותה, ענתה לחניכה שלי, ש"לחברה של יעדור קוראים אילנה". מיד נערך דיון סוער, והוחלט ברוב קולות לשתוק ולא לעשות מזה רעש, כי "מה יש, לכל אחד יש חברה", וגם "למתוח" אותי שהם יודעים מי החברה שלי. אבל אותה פתיה, כמובן לא התאפקה, וגילתה לי זאת מיד.---
ב"מעוז", עבדנו בכותנה. ---וכעבור יומיים, יצאנו לטיול לואדי קרן. היה די נחמד, והכל "דפק" טיפ טופ לפי התכנית, ועבר בלי תקלות. היינו עם כחמישים חברה מהחמישיות-שישיות של כל הגוש. לרבים מהם, היה זה הטיול הראשון בחיים, ובאמת קצת התקשו. בקטע המשבר - הליכה בלילה על כביש מואדי קרן לכברי, כבר הייתי עמוס שלושה תרמילי גב. לך אני יכול לגלות, שזה היה בשבילי ממש תענוג לסחוב --- ואפילו לרוץ איתם ---כיוון שהרגשתי בכך, שעוד כוחי במותני, ועוד רגלי כאז הימים הראשונים בבה"ד 4, עת הייתי אחד היחידים שנשארו ערים במסע הלילה המפורסם, ולא כושל כמו שהייתי במסעות האחרונים. ובכן השוצתי קצת - שיהיה לי לבריאות...
במוצאי שבת הגענו מלוחמי הגטאות לחיפה. ועד שיצאה הרכבת לת"א, טיילתי עם הקבוצה שלי בעיר. בקרנו בגן העירייה, וכל הזמן הייתי לכוד במשהו: רציתי לראות את החנות של דודך, --- קיוויתי שאולי בת דודתך תכיר אותי - רציתי באיזו שהיא דרך לנשום משהו ממך, מקום או אדם, שאת קשורה אליהם. אבל כמובן - מאום לא קרה. ---
לקומונה חזרנו בחצות, וכשישבנו לאכול ארוחת לילה, ספרו השליחים שלא היו בטיול, שברחובות רצחו חבר תנועה. וכששמעתי את זה, הרגשתי איך האוכל נתקע לי בגרון. הם רצו למתוח אותי ולהגיד שזה היה חבר הנו"ע, אבל האמת נפלטה מהם קודם הזמן, וטעם המתיחה אבד. מתוך שאת נמצאת שם ומספוריך, הרגשתי עצמי קרוב יותר לענין, ואני עוקב כל פעם בעתון אחרי מה שמתרחש אצלכם.ייתכן ואני מפריז, אבל הרגשתך ודאי מחורבנת למדי בימים אלה. אולי הייתי צריך לבוא לבקר אותך, אבל אינני אוהב שעושים פניקות וטרסק, למרות זאת, ייתכן והייתי צריך לבוא.
מילא, נפגש בעצרת של סניף חולון.---