בועז עמיקם ז"ל

אלבום תמונות

הזמן חולף מהרה. כבר עברה שנה מאז ראיתיך לאחרונה, בועז. שקט היית ובטוח. דבריך האחרונים אלי היו: "היי שלום פ. היי שקטה, מחר ודאי נתראה!" כן, כך חשבנו ולא העלינו על דעתנו שקיימת גם אפשרות אחרת... ואכן לא כך רצה הגורל.

קשה להשלים עם העובדה שלא אראך עוד, שלא אשמע את קולך וצחוקך ושלא נוכל עוד להסתייע איש ברעותו. ואתה חי, חי הנך בדמיוני וחי תשאר לנצח. חבר טוב, ישר ומסור היית לי ולשאר חבריך. הן הרוח החיה שבינינו היית, תמיד בת צחוק נסוכה על פניך ומוכן לעזור לכל ידיד. כולם כאחד אהבוך והעריכו את כל תכונותיך היפות והנאצלות, והבנתך והתמצאותך בכל בעיות החברה.

מלא חיים ומרץ, יזמה וחן נעורים, גוף בריא ונפש בריאה. הצטיינת בכל, ומפקדיך היו מדברים בשבחך וציינו את אומץ רוחך, תפיסתך המהירה ונכונותך הרבה.

זוכרת אני את "פעולת העונשין" הראשונה בגליל, בה השתתפת לראשונה כחובש לאחר שסיימת את הקורס. סדרת את הכתה וחלקת לכל אחד מהם תחבושות אישיות ודאגת בקפדנות שישימון בכיס מכנסיהם השמאלי. היית נרגש אך גאה על שגם אתה נמנה בין שבעת חברינו המשתתפים לראשונה בפעולה שכרוכה בה גם סכנת מות. ובשעת חלוקת התפקידים נקבע מקומך ליד מפקד הפעולה אשר אמר: "בעז, אתה תמצא לידי, על ידך אני יותר בטוח".

אף בעבודת השדה בחרת לך את הענף הקשה ביותר בעבודות הקיבוץ: ענף המספוא. ועבדת כאחד "המספואניקים" הותיקים. ולכשעזבנו את דפנה ואתה נשלחת אל ג'חולה לעבור קורס של מרגמה 3 אנצ'ים. לא החמצת את ההזדמנות שניתנה לך, ברגעי המנוחה, והמשכת גם שם לעבוד במקצוע זה והבעת את שמחתך על שניתן לך לא לשכוח את טעם העבודה הגופנית.

והמלחמה התגברה ועמה רבו התפקידים שהוטלו עליך ואת כולם מלאת בנאמנות ובמסירות.

וביום י"א בניסן התש"ח יצאת לפעולה אשר ממנה לא חזרת. וגם זאת עקב מסירותך הרבה לחבריך הפצועים שלא רצית לעזבם מבלי אשר תחבוש את פצעיהם וכך נשארת לידם עד רגעיהם האחרונים, עד אשר פגעה גם בך יד המרצחים, וטרם מלאו לך תשע עשרה שנה.

יהיה זכרך ברוך



מרים





מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח