סרן מאהר מג'יד דגש ז"ל

קורות חיים

בן בשירה ומג'יד. נולד ביום 16.9.1970 בכפר מג'אר. עוד בהיותו צעיר לימים ניכר היה כי מאהר ילד פיקח ונבון באורח יוצא דופן. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "מג'אר ב'" וסיימם בהצטיינות. משם המשיך לחטיבת הביניים בכפרו. ילד חברותי, שעומד תמיד במרכז העניינים, יוזם משחקים ומפעיל את הילדים האחרים. מאהר אהב לשאול שאלות, התעניין בטבע האדם ובסביבתו. לעתים היה משתמש במילים שאפילו המבוגרים לא ידעו את פשרן ומוריו היו מתפעלים מהידע שהפגין, שלא ברור היה מאין רכש אותו. את לימודיו התיכוניים סיים בתיכון המקיף במג'אר. מדי שנה קבל תעודות הצטיינות על הישגיו בכל המקצועות ותעודת הבגרות שקיבל הייתה גם היא מעולה. מאהר היה איש אשכולות. הוא הרבה לקרוא ספרים בנושאים מגוונים וקנה ידיעות בתחום מדעי הרוח, האמנות והספרות, כמו גם בתחומי המדע והמחשבים. חבריו כינוהו "אנציקלופדיה מהלכת", שכן הפגין ידע מופלג בכל תחום.

עם סיום לימודיו ניגש לבחינות הפסיכומטריות והתקבל ללימודי העתודה ברפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. במחצית חודש אוקטובר 1988 גויס מאהר לצה"ל ובמהלך תקופת הלימודים עבר קורס קצינים. בתום לימודיו היה לבוגר רפואה מטעם בית החולים האוניברסיטאי 'הדסה עין כרם' בירושלים והחל לעבוד כסטאז'ר בבית החולים 'רמב"ם' בחיפה. בכל מחלקה בה עבד התחבב מיד על הצוות הרפואי כמו גם על החולים, וגילה רמת מקצועיות גבוהה.

כאשר סיים את תקופת ההתמחות החל את שירותו בצה"ל כרופא. הוא שירת במשך שנה כרופא בגדוד עוצבת "גולן" של חיל הרגלים וליווה את הגדוד באימון החורף ובתעסוקה בשטחים. מאהר נחשב לרופא מעולה ולקצין מבריק ואף הוענק לו על ידי אלוף הפיקוד אות הצטיינות. בהמשך זכה לאות הצטיינות גם מהרמטכ"ל. מאהר אהב לעזור לכל אדם, ללא הבדל דת, גזע או מין. תורתו היתה פשוטה ונחרצת: "כולנו בני אבא ואמא אחד". הוא גילה הבנה, מקוריות ויזמה בהתאמת תורת הלחימה לשינויים שחלו בגדוד. בעת שירותו בלבנון הצטרף לפעילות מבצעית כשהוא נלווה ליחידות איכותיות מהשורה הראשונה. יחידות חי"ר שונות שהתוודעו לרמת עבודתו וכישוריו, החלו לדרוש כי יצוות לפעילויותיהן.

במהלך תעסוקה מבצעית בשטחים טיפל מאהר בנפגעי תאונות הדרכים שאירעו בגזרה וגיבה את פעילות המעצרים והמבצעים שהגדוד לקח בהם חלק. בהמשך נבחר לשמש כרופא אגד 282 ויצא לקורס מתקדם. תפקיד זה דרש כושר ארגון וניהול אותו ביצע מאהר בהצלחה תוך שהוא שומר על יכולותיו הגבוהות כרופא וכלוחם. בד בבד עם שירותו הצבאי המשיך להרחיב את השכלתו וסיים תואר אקדמי נוסף, בפילוסופיה. חודש טרם נפילתו נשא את סמירה, בחירת לבו, לאישה.

בליל 5.9.1997 יצא ד"ר מאהר דגש עם כוח של לוחמי השייטת לפעילות מבצעית בלבנון, שם נתקל הכוח במארב מחבלים. הקרב וניסיונות החילוץ נמשכו שעות ארוכות. עם שחר התגלתה התמונה הקשה: ד"ר מאהר דגש נהרג ועמו נפלו עוד אחד עשר לוחמים: סגן אלוף יוסי קורקין ז"ל, רב-סרן ד"ר צחי בנטוב ז"ל, סרן רם לוינס ז"ל, סרן צבי גרוסמן ז"ל, רב-סמל רז טבי ז"ל, רב-סמל אריה אברמסון ז"ל, רב-סמל יוחנן הילברג ז"ל, סמל ראשון גיא גולן ז"ל, סמל ראשון גל רודובסקי ז"ל וסמל ראשון יניב שמואל ז"ל. רב-סמל איתמר איליה ז"ל, מלוחמי הכוח, הוכרז כנעדר באותו הלילה וביוני 1998 הובא למנוחות בישראל.

ד"ר מאהר דגש היה בן עשרים ושבע בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפרו מג'אר שבגליל. הותיר אישה, הורים ושישה אחים ואחיות: תג'ריד, ג'ומאנה, ראועה, תאיר, טליע ומוטיע. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. בעיזבונו נמצא ספר אשר מאהר שקד על כתיבתו זמן קצר טרם נפילתו, העוסק בחקר תחום התרופות המסורתיות. מאהר הספיק למסרו לדפוס, והוא טרם ראה אור.

מפקד עוצבת 'גולן' כתב למשפחתו: "דרכו של מאהר רצופה במושגים של הצטיינות. הוא הצטיין בלימודי הרפואה, בתפקידו בצבא ואף נבחר להיות הקצין המצטיין של עוצבת 'גולן' בפני הרמטכ"ל. הצטיינותו לוותה בהערכה עמוקה ואמיתית של חייליו ביחידה ועמיתיו המפקדים, וכן ברמה מקצועית גבוהה, עליה הקפיד בהתמדה. לצד הצטיינותו ידע להיות חבר אמיתי... מאהר הלך מאתנו בטרם עת. דמותו, אופיו ותכונותיו ילוו אותנו הלאה וישמשו מודל לחיקוי. עוצבת 'גולן' גאה במאהר ומצדיעה לו".

בערב שנערך לזכרו של מאהר במלאת שבוע לנפילתו נשא דברים מפקד הגדוד בו שירת: "כמי שעבד עמו שנה שלמה, לאורך כל תפקידו כרופא גדודי, אני יכול להעיד על מקצועיותו הן כרופא והן כקצין. שילוב של היכולת לראות דברים באופן פיקודי, צבאי, קרבי, ביחד עם הראייה המקצועית כרופא וכמי שדואג בראש ובראשונה לבריאותם של החיילים. לי היה ד"ר מאהר יועץ מהשורה הראשונה, מסביר ומבהיר סוגיות שלא תמיד השכלתי להבינן.

למאהר היתה טביעת עין חדה ובוחנת, לב פתוח ומבין, וכושר ניתוח מעולה אשר אפשר לו לרדת לעומקם של דברים... עיקר מחויבותו היתה להיבט הבריאות הפיזיולוגית, אולם מאהר הבין ופעל רבות בתחום של התחושות והמורל ביחידה. ד"ר מאהר יזם וערך סקרים ושיחות עם חיילים על מנת להביא בפנינו, המפקדים, הלכי רוח ותחושות אשר לא הגיעו לידיעתנו. במעשיו אלה הוכיח כי הוא חלק בלתי נפרד ומרכזי מחבורת הפיקוד של הגדוד".

חברו של מאהר, סגן מפקד הגדוד, כתב לזכרו: "את מאהר אזכור תמיד כרופא וכקצין, אך קודם כל בתור חבר. בתור רופא הייתה לו את התכונה המדהימה הזו להסתכל על בן אדם שהולך לכיוונו ממרחק ולהגיד האם הוא מתחזה או חולה, ואם כן, באיזה סוג מחלה. בתור רופא ידע לשבת שעות עם אנשים "בעייתיים" ולהחזירם למוטב ועל כך אני חייב לו רבות.

בתור קצין עשה מלאכתו בצורה מעוררת התפעלות, תמיד ידע כיצד לנתח מצבים והיה שותף לקבלת ההחלטות והנהלים. אך עם כל אלו היו לנו את הרגעים הקטנים יחד שהיינו שוכחים מהדרגות ומהתפקיד ומשתוללים כמו שני ילדים קטנים. היינו מנהלים 'שיחות נפש' על החיים בתוך הלילה, בזמן חיפוי לביצועים בשטחים או בהפסקות באימונים, ומיד כשצריך- חוזרים לחיים האמיתיים- צבא... תמיד נהוג להרבות במילים, אבל במקרה זה דומני שהמילים קטנות מלהכיל ולתאר את גדולתו של אדם זה".

חבריו ליחידה כתבו: "בכל סיטואציה, בין אם זה באימון חורף רטוב וקשה או יום קיץ חמים במרפאה על כוס קפה, בין אירוע עם נפגעים לבין ערב קצינים באחד הפאבים באיזור, תמיד היה מאהר השקול, האבהי, שדואג לכולם ומשתדל לפתור את הבעיות, תמיד היה האחד שמוצא את נקודות האור, את הטוב שברע והיה גורם לכולנו להרגיש טוב יותר. אדם שנרו כבה בטרם עת, אך אורו ימשיך להאיר את חיינו".

חברים נוספים לצוות כתבו לזכרו: "את שבחך בפניך מעולם לא אמרנו... אתה מעולם לא אהבת ולא נזקקת לשמוע תשבחות מפינו, גאוותך וביטחונך המקצועי ועובדת היותך אדם אוטונומי ועצמאותך הבלתי מתפשרת נתנו תמיד תחושה של 'אין מה להוסיף'. ועכשיו, כשכבר מאוחר מדי, ככל שנוסיף ונאמר, לא נצליח למצות את כל מה שניתן וראוי היה להיאמר. אולם בכל זאת, מספר דברים שלמדנו, שאהבנו, שנזכור ולא נשכח ממך, את האנושיות והאמפתיה ביחסך לחולים ולאנשים בכלל, את המקצועיות, הפרפקציוניזם, את היותך רופא בכל רמ"ח איבריך ובמלוא מובן המילה, את הגיבוי שתמיד ידעת לתת לנו, את הידע העצום שספגנו ממך, את שיחותינו מרחיבות הדעת על נושאים שונים ומגוונים- מפילוסופיה דרך כלכלה, פוליטיקה וכמובן רפואה ועד להיסטוריה, תיאולוגיה ומה לא, את המוסריות והאתיקה שעליהם שמרת בקנאות, את אינספור החוויות המשותפות שלנו, את הספקטרום העצום של מחשבות, השקפות, רגשות שמילאו אותך ועכשיו הם חלק בלתי נפרד מאתנו".