מפעל נשר התחיל בייצור המלט בדיוק בסופה של העלייה הרביעית ותחילתו של משבר כלכלי חמור בשוק. מכירות המוצר שהיה עדיין חדש בשוק התנהלו בעצלתיים מול תחרות חריפה של מלט מיובא מגרמניה, איטליה ויוגוסלביה. על מפעל נשר היה להלחם על מקומו בשוק הארץ הישראלי המצומצם. פולאק החליט שהמאבק יהיה על טיב המוצר - המלט. מפעל מלט יוצא במסע הסברה באמצעות עלונים בכמה שפות שהלוו ושבחו את טיבו של במלט המקומי שעולה בטיבו על התקן הבריטי המקובל והוא זול מרוב התוצרת המיובאת. פולאק לא הסתפק רק בפרסום. במקביל פיתח מערך שיווקי שכלל התקשרות עם סוכנים בארץ ובעבה"י, הוא רכש מחסנים בתל אביב ובירושלים על מנת להחזיק מלאי של מלט זמין לכל דורש ואף ספג את עלויות ההובלה. אחרי שהסתבר שגם הורדת המחירים לא הביאה לכדי רווחיות פנה פולאק לאפיקים פוליטיים. בשנת 1926 פנה פולאק לממשלת המנדט ודחק לקבוע מכס מגן למלט על מנת להגן על התוצרת המקומית. פולאק הפעיל את כל קשריו הפוליטיים והחברתיים בארץ ואפילו בקרב יהדות אנגליה על מנת להשפיע על הוועדה.. בסופו של דבר, בנובמבר 1927 קבעה הוועדה מכס גבוה על מלט מיובא והעניקה בכך את היתרון למפעל נשר.
במקביל פעל פולאק לשיווק המלט של נשר בחו"ל. היעד הטבעי לשיווק המלט מא"י היו ארצות הלבנט הקרובות כמו סוריה ולבנון. אך אלו כבר היו מוצפות המלט מיובא מגרמניה, איטליה ויוגוסלביה, ובנוסף הוצאות ההובלה היבשתית מחיפה ללבנון או לסוריה היו גבוהות בגלל העדר תשתית מתאימה. הפתרון של פולאק היה לרכוש באנגליה את האוניה 'גוזל' שתשוט בנמלי הים התיכון.
עם השנים העלתה ממשלת המנדט את מכסי המגן על המלט המקומי, הוא נחשב למלט הטוב ביותר בשוק והדרישה למוצר עלתה. בשנת 1929 היווה המלט של נשר כ- 88% מהצריכה בארץ. פולאק החליט שזו השעה להגביר את כושר הייצור של המפעל. כך הוקמו כבשנים נוספים, מיכון נוסף הגיע והעבודה הייתה רבה.
(המלט ויוצריו: נשר ביובלו, נשר,1976)