סמל אריה ארל'ה ינקוביץ ז"ל

מספר ימים לפני תחילת הדרך, רוכזו כלים מכניים הנדסיים באיזור מוצב הפיתולים והמעפילים נכנס לשטח. בתחילה נראה היה שהכל מתנהל כשורה. אבל לאחר שעות מספר החלה משתוללת סופת שלג, שהלכה וכבדה תוך שהיא מלווה בערפל כבד. המעפילים לא הפסיקו את העבודה והמשיכו בביצוע המשימה, כשתנאי הראות כמעט אפסיים. כאשר הורע מזג האוויר, לא נתאפשר המשך ביצוע המשימה והכוח דילג לאחור תוך השארת חלק מהכלים למעלה.
"הפסקנו את העבודה תוך מחשבה שלמחרת ניתן יהיה להמשיך בביצוע המשימה", מספר עודד, קצין ההנדסה. "אבל קרה דבר בלתי צפוי, כאשר הסופה השתוללה במשך שלושה ימים רצופים. שלג בגובה של ארבעה מטרים ויותר נערם על כל צירי הגישה למוצבים. כדי להמשיך בביצוע פריצת הדרך, היה עלינו קודם כל לפנות את ערימות השלג הגבוהות, שסתמו את הדרך מהרכבל התחתון למוצב הפיתולים.
"מבצע כזה, של פינוי ציר משלג, נמשך בתנאים רגילים ארבעה - חמישה ימים, אנו ביצענו את המשימה תוך 36 שעות, מיום חמישי ב-12 בלילה עד שבת בצהריים.
"אני רואה בפינוי המהיר של השלג מהצירים", מסיים עודד "מפתח להצלחת המבצע של העלאת כוחות שלנו לשיא החרמון ודחיפת כלים ואמצעים שעזרו לפריצת הדרך. שני הטרקטורים הראשונים, שעזרו לפריצת הצירים מהשלג, המשיכו מיידית, עם הגיעם למוצב הפיתולים, בפריצת תחילת התוואי של הדרך לשיא החרמון".
כיצד היה סא"ל אברהם מגדיר את מבצע פריצת הדרך לשיא החרמון?
"הייתי מתאר זאת כאחד המבצעים הרבים שהיחידה שלנו ביצעה מתחילת המלחמה ועד לשחרור החיילים, לפני כמה ימים. היו עוד מבצעים שהיה קושי בביצועם, הן מבחינה אירגונית והן מבחינת ההסתכנות באש האויב, והם בהחלט לא נפלו ממבצע פריצת הדרך לשיא החרמון. הייתי אומר, שמבצע שיא החרמון היה בעל אופי מיוחד בגלל המכשולים, הגובה הרב בו היינו צריכים לפעול, השלגים ושכבות הקרח, והחשיבות האיסטרטגית של הצלחת המבצע - לכן הוא קיבל חשיבות מיוחדת. היה ברור לנו כי בנו תלוי, אם אנחנו נצליח להחזיק בשיא החרמון - או הסורים. מבחינת ההסתכנות והחשיפה לאש האויב, הייתי אומר כי היחידה שלנו ביצעה פעולות דומות בעבר - למשל, בפעולות המיקוש המסוכנות, שנעשו במובלעת אחרי המלחמה, הניחו החבר'ה שלנו מוקשים במרחק עשרות מטרים מעמדות האויב. הנחת המוקשים הללו היא שיצרה גבול בין כוחותינו וכוחות האויב במובלעת. פעולות המיקוש נעשו בלילה, תוך הסתכנות רבה של החבלנים.
"אנשי הכירו בחשיבות המבצע והמפעילים שלנו (שעשו את עיקר העבודה) והאנשים שסופחו אלינו השקיעו את מלוא כוחם ומרצם בפריצת הדרך לשיא החרמון. היו מספר מקרים, בפילוס השלגים ובפריצת תוואי הדרך, שהטרקטוריסטים עבדו יום ולילה ללא הפסק".