לא כן היתה הרגשתו של ז'אן פול. הוא ראה לפתע אזרח ערבי מתקרב לעמדת אנשי צבא עבר הירדן, שממולו. הערבי מסולק על-ידיהם, וכמוהו ערבים נוספים; ואז, בשעה 1610, נשמעו יריות שפגעו בסמל יוסף ג'ירפי פגיעת מוות וכן בחייל לולאי שעה שקפץ מכנף הנושאת. האחרון נפגע ברגלו ותפס מחסה מאחורי גלגל הנושאת, שם נשאר לאחר מכן שעות ארוכות. שאר האנשים שליד הנושאת תפסו מחסה, מי מעבר לארגז הכלים של הטרקטור ומי מעבר לגדר אבנים ומאחרי סלע גדול, במרכזה, שהיו מעבר לנושאת בכיוון תל-מירסים.
בניטי פתח באש מן המקלעון שבידו ואילו ז'אן פול הוריד את ראשו, כדי להימנע מפגיעה מן העמדה שממולו - מבלי שהשיב כלל באש. סרן פייבוש, שהבחין בכך, הורה את הטרקטוריסט (אזרח מבוגר) לתפוס מחסה ואילו הוא חש לז'אן פול כשעוזי בידו. הוא פתח באש כשז'אן פול עושה כמוהו ואחר זרק רימון עשן ובחסות העשן דלגו, ז'אן פול ופייבוש, אל מעבר לטרקטור. כאן נתן סרן פייבוש לז'אן פול את העוזי, הורה לו להגן בו על חייו ועל חיי הטרקטוריסט; ואילו הוא אישית כשהמקלעון של ז'אן פול בידו דלג לגיא שהוביל עד למרחק של כ-30 מ' מהנושאת. כשהגיע לנושאת, לאחר שחלף על כ-30 המטרים החשופים, מצא כי בליטי עזב את עמדתו ועבר אל הנושאת. הוא עזב אותה כשהוא משאיר לידה את חגורו ונשקו, כדי לחוש לעזרתו של יוסף. הוא אף עשה לו הנשמה מלאכותית הגם שהיה מת. פייבוש לא ציווה עליו לחזור לעמדתו, כי אם זינק אליה בעצמו כשהוא קורא ל-סג"מ אבינועם, שנשא רובה, להצטרף אליו. כוונתו היתה לשתק את האש של האויב המסוכן ביותר, שתפס עמדות באזור העץ הבולט מול הנושאת, ובכך לאפשר לאנשיו להתחמק לעבר התל. הוא קיווה, כמובן, כי במקביל לפעולתו שלו יפעלו ה-מקל"פים מהתל ואף תונחת אש מרגמות, שתמסך את עיני האויב ותסייע בפעולת ההיחלצות. תקוותו זו הלכה ואפסה ועמה אף התחמושת שעמדה לרשותו ולרשות אבינועם.
הפעלת אש ה-מקל"פים והמרגמות היתה מותנית בפעילותם של ה-קמב"צ הגושי ושל סג"מ אברהם, ששימש כ-באנ"ח. בהישמע קול היריות הראשונות, נמצאו הללו בדרכם מן נושאת האבטחה אל נושאת השליטה, בהיותם במרחק כ-100 מ' מהנושאת הראשונה. הם שמעו את צעקתו של יוסף ג'ירפי. היה ברור להם כי זה נפגע.
השניים פתחו בריצה לעבר נושאת השליטה, שנמצאה על השלוחה הנמוכה שליד התל. בהגיעם לקרבתו, הורה ה-קמב"צ את סג"מ אברהם לעלות עם מק-10 לתל ולקבל שם את הפיקוד על כיתת ה-מקל"פ עד לשובו של הקצין דן בהיר, שכאמור, נשלח ללוות את המיכליות. זאת - בנוסף לתפקידו כ-באנ"ח המרגמות.
עוד בטרם הגיע סג"מ אברהם למעלה הגבעה, לשמע היריות, צעק הסמל בחרי אברהם, מפקד כיתת ה-מקל"פ, לעבר חברו הסמל לוי יצחק, שיזרוק רימוני עשן בשיא התל. רימוני עשן אלה הציתו את הקוצים שעל התל שהחלו מתלקחים. בחסות עשן רימונים זה עלה בחרי עם אנשיו, נושאי ה-מקל"פים, לעמדות שנקבעו מראש, ומיד עם הצבתם נתן פקודת אש, כשהוא עצמו מפעיל את ה-מקל"פ הצפוני שבהם, מאחר שהמפעיל המקורי לא נמצא במקום. הוא יצא עם סג"מ דן בהיר ללוות את המיכליות.
מפעילי ה-מקל"פים ירו תחילה לעבר מטרות לא-ודאיות, בהן הבחינו אנשי התצפית בתנועה במשך היום עד לעת התקרית; ולאחר מכן, לעבר עמדות, אותן גילה בחרי במשקפת שבידו. הירייה היתה בצרורות קצרים של 5-4 כדורים כל אחד.
מקץ כ-15 דקות של ירייה, בשעה 1630 לערך, נשרט "מספר שניים" של בחרי באש אויב. הוא פונה לאחור, אל החובש קשתי, שדאג לחבישתו.