ב-10 באוקטובר נצפו הכנות בצד המצרי ובצה"ל פירשו אותם כהכנה ל[שלב השלישי]. המצרים התכוונו לפרוץ לסיני דרך מעבר המיתלה. לשם כך הזרימו את כוחות השריון העיקריים דרך ואדי מבעוק כשכוחות העתודה שלהם נעו דרומית דרך ציר "זאבה" וציר "יורה". לפי הידיעות התחילו המצרים להתקדם מזרחה בציר וב- 12 באוקטובר קיבל הגדוד משימה לנוע לכיוון צומת "נווה"-"יורה" במטרה לבלום את כוחות השריון המצריים. מפקד האוגדה רצה להשאיר את הפלוגה המסייעת ולהשתמש בה לאבטחת הדרגים, אולם, לאחר שהמג"ד התעקש יצאה המסייעת ביחד עם שאר הגדוד.
בדרכם אל הצומת עצר המג"ד שבעה טנקים מכוחותינו שנסו מזרחה. דורון: "משיחה עם מפקד המחלקה התברר לי שההלם גדול… לפי התיאור שלהם הייתי אמור להרים משקפת ולראות אלפי מצרים בדיונות. הרמתי משקפת ולא ראיתי שום דבר, סובבתי את הטנקים חזרה ופרסתי את המרגמות… תוך חצי שעה הגענו לצומת". בדרך לצומת ירו הכוחות על כל דבר חשוד. כשהגיעו לצומת נתן המג"ד פקודה והגדוד הסתער על הצומת. אח"כ עלה המג"ד בקשר מול האוגדה. דורון: "כשדיווחתי למפקד האוגדה שאני נמצא בצומת, שאלו אותי שלוש פעמים אם אני משוכנע שאני בצומת… זה היה הגדוד היחיד שהגיע לכביש הרוחב".
באותו זמן החזיק הגדוד את הקו המערבי ביותר אליו הגיעו כוחותינו בגיזרה. המג"ד החל מיד לפרוס את הכוחות להגנה על הצומת. חלק מהטנקים והתול"רים פרס סמוך לצומת, ואת חלקם שלח לאגפים. גם את המרגמות פרס בסמוך. בלילה נשלחה תצפית לכיוון ואדי מבעוק. יומיים החזיק הגדוד בצומת כשהמצרים פרוסים מנגד עם טנקים לרוב. ב- 6:30 בבוקר זיהתה התצפית חטיבת שריון מצרית שעושה דרכה בואדי. היה זה בבוקר ה 14 באוקטובר. המצרים נעו בטנקים כשלפניהם כוח חוד על נגמ"שי B.T.R. המג"ד שלח שלושה טנקים בפיקוד איתן וכיתת תול"ר בפיקוד ראלי (שהיה מ"מ תול"ר) לתפוס את המצוק מעל לואדי. הכוח פגע בעשרה טנקים ובמספר משאיות.
בקרב זה השתתפו גם כוחות מחטיבת דן שומרון שהוזעקו למקום וכן טווחה ארטילריה. בשעה 11:00 דיווחה התצפית על בריחה בלתי מאורגנת של המצרים לכיוון התעלה. חלקם ברחו רכובים על הכלים וחלקם נטשו את הטנקים והחלו לברוח ברגל.
במקביל תקפו המצרים את צומת "נווה"-"יורה" בשני גלים. המג"ד חילק את הגזרה לשלוש, הוא עצמו אחראי לכיוון צפון, הסמג"ד, שבתאי, לכיוון מערב ורס"ן נ' (שהצטרף לגדוד בתחילת הלחימה) לכיוון דרום. במהלך רוב הלחימה הופעלה ארטילריה ע"י קצינים מהגדוד וקצינים שהצטרפו בתחילת הלחימה. הפגזים נפלו בין הטנקים והמשאיות המצריות והללו החלו להישבר.
סמל ג'יפ תול"ר אחד פגע בשלושה טנקים, ניסה לשפר עמדה והתחפר בחול כשטנק מיצרי מכוון עליו. הצוות קפץ מהג'יפ רגע לפני שהטנק הדליק אותו. כוח חילוץ יצא לחלץ את הג'יפ ובפעולה זו נהרגו שלושה חיילים, שניים מהם חובשים. בינתיים החלו המצרים להישבר והחי"ר המצרי הפסיק להתקדם. בשעה 10:00 חידשו המצרים את ההתקפה. מהאוגדה שלחו לגדוד שני טנקים לתגבור וגם המחלקה של איתן חזרה לצומת. אלא שבין עמדות הטנקים לגדוד היה שטח פתוח גדול. הבעיה הייתה כיצד להעביר את התחמושת לטנקים שירו את כל הפגזים במשך ההתקפה. דורון שלח מחלקה מהגדוד שנשאה את הפגזים על כתפיהם. בריצה עברו את השטח הפתוח תחת הפגזות ארטילריה מצרית. למזלם רוב הפגזים נבלמו בשל חולות הדיונות שריככו את הפגיעה. בפעולה זו נהרג חייל נוסף מהגדוד. כך בלמו כוחות הגדוד את ההתקפה המצרית במשך כל אותו היום.
למחרת בבוקר חידשו המצרים את ההתקפה. לדורון היה ברור כי יש להתעקש על הצומת. הוא מיקם ארבע חוליות של ציידי טנקים עם בזוקות 82 מ"מ סביב הצומת ואלו הצטיינו בפגיעות בטנקים המצריים. המצרים הביאו משאיות רבות שפרקו חיילים רבים והטנקים המצריים שהגיעו לצומת החליפו את קודמיהם שנפגעו. נראה היה שמול כוחות רבים כאלה הקרב אבוד. אולם, לאחר מספר נפילות פגזים במרכז הכוח המצרי, החלו המצרים להרים ידיים ולהיכנע. חלקם הסתובבו וברחו לכיוון התעלה. הקרב על צומת "נווה"-"יורה" הסתיים בניצחון. דורון: "למצרים הייתה יכולת לנפנף את הגדוד מהצומת לו רק פעלו בצורה חכמה. אבל הם לא ידעו מה עומד מולם, הגדוד פעל בצורה מושכלת". בקרב על הצומת איבד הגדוד ארבעה חיילים. בסריקות שנעשו מאוחר יותר נמצאו כוחות מצריים על נגמ"שים, שהתחבאו כל אותו זמן מדרום לצומת. משנתגלו המצרים, נכנעו והגדוד שבה כמאה חיילים מצריים.
מתחם "אורחה"
פלוגת מאי, בפיקוד רפי צוקר, צורפה לכוח שריון ונלחמה ב- 19 באוקטובר עם פלוגה מ- 890 תחת פיקודו של שמואל ארד במתחם "אורחה" מעבר לתעלה. במהלך הקרב החלו המצרים לטווח את הנגמ"שים. שמואל נתן פקודה לרדת מהכלים וכמה שניות לאחר שפרקו החיילים, נפגעו הנגמ"שים ועלו באש. משם המשיכו רגלית והגיעו ליעד מבוצר. מכיוון שהפלוגה הגיעה מהבא"ח לא הספיקו החיילים לעבור אימון לחימה בשטח בנוי. לכן, עיקר הלחימה בוצעה ע"י הסגל. בצורה שיטתית עברו מתעלה לתעלה כשהם זורקים רימונים ואח"כ מטהרים את התעלה בנשקם האישי. בצורה זו הרגו למעלה ממאה חיילי קומנדו מצריים. לכוחותינו לא היו אבדות בקרב זה.
לסיכום
הקרב על צומת "נווה"-"יורה" הוא דוגמא טובה להשלכות של פריסה נכונה של כוח במערכה. אחד הגורמים להצלחה של הגדוד בבלימת המערך המצרי היה הפריסה הנכונה של הכוחות כך שרק מי שצריך להיות בקו האש נמצא שם וכל היתר במדרון אחורי או באגפים. גם השימוש בארטילריה ובטנקים היה יעיל במיוחד למרות שלא היו בגדוד קציני שיתוף ארטילריה (קש"אים). על ידי כך נחל הגדוד ניצחון עם כוח קטן פי עשרה מהכוח התוקף. במשך כל הלחימה על הצומת לא השתמשו הלוחמים בנשקם האישי כלל. בקרבות ואדי מבעוק איבד הגדוד ארבעה לוחמים.