זדנקה סמיש (לבית כהן) נולדה בשנת 1904 בעיר פראג, היום צ'כיה, ובאותם ימים אוסטריה-הונגריה. בת 15 הצטרפה הנערה זדנקה לתנועת הנוער "תכלת-לבן", ופיתחה קשרים רחבים עם בני נוער יהודים חדורי רוח ציונות, עם זיקה לטבע ושמירת ערכיו.
את בעלה, פרופ' משה רודולף סמיש ז"ל, הכירה במסגרת פעילותה בתנועת הנוער.
משה הגיע מן העיר קארלסבד הצפונית, ומייד התגלו בו תכונות של מנהיג. זדנקה שימשה לידו כמזכירה ועזרה לו בהתמודדותו עם השפה הצ'כית, שלא היתה שגורה בפיו. השניים הפכו ידידים, ולא עבר זמן כשהחליטו, שמקומם אינו עוד בין הגויים. המטרה היתה ארץ-ישראל. חלומם - שלו להיות רופא, ושלה - להיות אחות, לא התגשם במודע.
השניים החליטו לבחור בחקלאות כדי להביא תועלת לארצם החדשה. כן השתלבו בגרעין "בברכה". לצורך לימודי החקלאות יצא משה לאוניברסיטת ברקלי, קליפורניה, בה התמחה בגידול עצי פרי. זדנקה עלתה לארץ, ובסופה של אותה שנה, 24', יצאה לסקרמנטו, בירת קליפורניה, על מנת להינשא למשה, שבאותם ימים פירנס עצמו במתן שיעורי עברית ליהודי העיר. זדנקה נתנה כתף ועסקה בעבודות שונות: ניקיון, הזנת בעלי חיים ועוד. כשהשניים ציפו לילדם הראשון, הוחלט על שיבה לארץ. זדנקה, כבר בעלת תואר שני מאוניברסיטת ברקלי, עשתה כאן הסבה מקצועית, לתחום ניצול עצי פרי. משה, אגב, נותר בקליפורניה כדי להשלים את עבודת הדוקטורט שלו. בתה בכורתה, נעמי, נפטרה בת תשעה חודשים. באותו זמן בשנת 36' הגיע משה לארץ, והשתלב כחוקר במכון וולקני. בשנה זו עקרו השניים לרחובות. זדנקה סמיש השתלבה כמומחית לניצול פרי בבית החרושת "פרי-פרי" (לימים "פרי תנובה"), ומשם ב"תחנה לחקר החקלאות" (מכון וולקני). משך 30 שנה שימשה כמנהלת המחלקה לטכנולוגיה של מזון. כשביקרה כאן משלחת מטעם משרד החקלאות האמריקאי, כדי לעזור בפיתוח המחקר החקלאי בארץ, נבחרה מחלקתה ראשונה בקבלת הסיוע. זדנקה סמיש נסעה רבות ברחבי העולם, ביקרה במוסדות מדע, למדה והביאה שיטות מחקר חדשות לארץ. היא הוזמנה על ידי הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית כדי לפתח בה את תחום הוראת לימודי הטכנולוגיה של המזון. בת 65 פרשה לגימלאות מעבודתה במכון וולקני. שנתיים אחר כך פרשה גם מעבודתה בפקולטה.
זדנקה סמיש היא אם לשניים וסבתא לשבעה נכדים.