סמל אריה ארל'ה ינקוביץ ז"ל

בד בבד עם שיגור לוחמי הסיירת אל היעד הצפוני של תל-פאחר, פקד המח"ט על סגנו לנוע אף הוא אל היעד באיגוף עמוק, לקבל את הפיקוד ולארגן את הכוח בחלקו הדרומי-מזרחי של התל. בשעה שש בערב הגיעו הכוחות הרעננים אל המוצב ספוג האש, ובמחצית השעה לאחר מכן השלימו את כיבוש היעד.
כל אותה עת שהקרב היה בעיצומו, לא חדל אף לרגע הטיפול בפצועים. ליד שרשראות הטנקים, לצדי הזחלמי"ם ובתוכם, בשדה הפתוח, ליד התעלות, נאנקו פצועים שותתי דם. מאחר שכלי-הרכב נפגעו, אי אפשר היה לפנותם אל מקום מבטחים בעורף. הכרח היה להגיש להם עזרה במקום... המ"כ אלקה, המ"כ דב, נשאו פצועים על גבם בתוך האש... חאוי ניסה להתניע את הזחל הפגוע של המג"ד, כדי להעביר בו את הפצועים. הזחל לא נדלק. חייל אחר פצוע בחזהו ובסנטרו ששתתו דם, ירד מן הגבעה. החובש רץ לקראתו, וכשהגיע אליו - התמוטט והתעלף... הפצועים הועמסו על הזחל והונחו על אלונקות לרוחב הדפנות, מחוסר מקום... משביקשו הלוחמים לעלות שוב אל היעד, לסייע לנתוניים באש - ראו לפתע נפנופי שמחה מראש התל וקריאות: 'היעד בידינו'!... היעד נכבש. היתה כבר שעת דמדומים...
עד הרגע האחרון נמשכו הקרבות פנים אל פנים בתעלות המוצב. חיילים פעלו בעצמאות וטיהרו כל מה שניתן היה לטהר. היו אלה שעות ארוכות רצופות גילויי העזה, אומץ לב, דבקות במשימה, יוזמה וכושר אילתור. שעות ארוכות-רצופות של לחימה משובשת ועקשנית, רצופת גילויים נפלאים של אחוות לוחמים, של חילוץ פצועים, של פינוי נפגעים.
אש האויב הסורי הלכה סוף סוף ודעכה. עם שעת הדמדומים תם קרב הדמים. נכבש מוצב תל-פאחר. 22 מחיילי גולני נהרגו במערכה זו. בתום הקרב, ולאחר התארגנות קצרה, המשיך גדוד "ברק" בתנועה לכיוון קוניטרה יחד עם שאר כוחות החטיבה.
כששקל המח"ט, לאחר כמה ימים, על מי ימליץ למתן ציון לשבח, לא ידע מה יחליט, הגדוד כולו היה ראוי לכך. איש לא חת, איש לא נסוג, איש לא גילה מורך לב. שבוע לאחר הקרב כונסו הלוחמים על התל. איש איש סיפר על חלקו. אחדים היו עוד חבושים, "ערקו" מבית החולים כדי לחזור אל גדודם. העפר היה עוד ספוג דם.
13 יעדים כבשה חטיבת גולני על הרמה הסורית, אך תל פאחר היה הקשה והקטלני מכולם. אומר יונה אפרת: "בשלב מוקדם מאד נפגעה רוב מערכת הפיקוד של הגדוד; המג"ד נהרג; הסמג"ד נפצע, ושלושה מתוך ארבעת המ"פ - נהרגו. אבדה מערכת השליטה. קשה היה לדעת בשלב זה מה בדיוק התרחש. כאן נטלו את היוזמה מפקדים זוטרים, שהמשיכו בלחימה ודירבנו בכך גם את החיילים. גולני הראתה בקרב זה כיצד מתגברים על 'קרב משובש'. זו לא תורה שניתן ללמוד אותה, אלא אילתורים ואומץ לב המתגלים רק בשטח. האנשים התעלו על עצמם, מעל ומעבר למצופה. אף פעם לא הייתי מעלה על הדעת להטיל על הכוחות האלה את המשימות שהם ביצעו בסופו של דבר. בקרב תל-פאחר באו הצלשי"ם הגדולים. צלשי"ם גדולים באים בקרבות משובשים.
"רק ביעד מבוצר אפשר להבין את המשמעות של 'לוחם בודד'. אתה נכנס לתוך תעלה עמוקה. אינך יודע באם מישהו ישנו מעליך בציר התעלה. אינך יכול אף לדעת אם בתעלה השניה מתקדם מישהו או לא, כי לשמוע או לראות אינך יכול ולוא גם באמצעות הקשר.
"אתה נע בתעלה ואתה רואה את האוייב, אתה רואה את חבריך נפגעים ונופלים ארצה, ואתה ממשיך הלאה. כשאתה ניגש לחייל כזה לאחר המערכה, מצביע לו על התעלה ומראה לו: 'כאן נהרג המפקד שלך; כאן חוסלה כל הכיתה שלך, ואתה נשארת בודד עם עוד חייל. מדוע המשכת הלאה? מדוע לא חזרת לחפש את חבריך כדי שיושיטו עזרה?' "חייל כזה משיב לך: 'אני הייתי חייב להגיע לשם, ואם לא הייתי מגיע לשם, היו נפגעים חברי שהלכו בתעלה השניה'.
"מנין לך שהם הלכו בתעלה השניה? האם שמעת אותם?"
'לא, אבל הם קיבלו משימה להגיע לשם, מכאן שהם היו בדרכם לביצוע המשימה'.
"כאן נגלה לך השיא - הביטחון שנרכש באימונים, והביטחון שרחשו האחד לרעהו. החייל הבודד שהתקדם היה משוכנע שהמג"ד לפניו והמ"פ, ואם הוא לא הגיע - אז הוא בדרך.
"הגרעין הזה של הלוחמים הבודדים שהמשיכו להילחם תחת פיקוד מישני של מ"כים, סמלים ומ"מים - שנטלו על עצמם את ניהול הקרב בקור רוח מופתי ובתבונה מרובה - יצר את התנאים שאיפשרו ניצחון כולל. לולא אותם חיילים, היינו עלולים להיקלע למצב קשה בתל-פאחר".
(משך שנים ארוכות לאחר מלחמת ששת-הימים התפתחה בגדוד "ברק" ובחטיבת גולני מסורת, לפיה ציינו הלוחמים את יום השנה לקרב תל-פאחר בעליה מאורגנת אל התל, סיור בתעלותיו ושיחת שיחזור על אודות הקרב ומהלכיו).
בערב יום הלחימה הראשון ברמת-הגולן, ב-9 ביוני, פתחו לוחמי גדוד "הבוקעים הראשון" בתנועה לכיוון מוצבי הבניאס. המוצבים נפלו בידי כוחות הגדוד בלא מאמץ, כאשר שתי פלוגות מ"גדעון" מטהרות את העיירה. הכוחות המשיכו לנוע מזרחה וחברו עם מג"ד "גדעון" למחרת בבוקר. לוחמי "הבוקעים הראשון" השתתפו יחד עם לוחמי חטיבה 45 בהשתלטות על מסעדה.
עקב העובדה שהפסקת האש עאדה להיכנס לתוקפה, החל מירוץ נגד מחוגי השעון. גדוד "גדעון" השתלט, כחלק מכוחות חטיבה 8, על העיר קוניטרה וטיהר אותה. למחרת הונחת כוח מהגדוד במסוקים על הפיסגה הדרומית של החרמון.
הפסקת האש נכנסה לתוקפה ביום שבת לפנות ערב, שעה שכוחות צה"ל וחטיבת גולני בתוכם - החזיקו בכל רמת הגולן, והחלו להתבסס בנקודות מפתח בשטח. קציר הדמים של החטיבה במלחמת ששת-הימים: 59 הרוגים וכ-160 פצועים.
"אתם ביצעתם את אחד ממבצעי ההבקעה הקשים ביותר בצה"ל, אחד ממבצעי המופת לצה"ל כולו" - אמר הרמטכ"ל, רב אלוף יצחק רבין, לחיילי החטיבה, בכנס גולני שנערך בעכו כמה חודשים לאחר המלחמה.
"המבחן הזה העלה את החטיבה לאותו סטטוס שלא הופיע אפילו בחלומותינו הורודים ביותר. עברנו את 'מחסום הקול', ובמלחמח ששת-הימים איש לא הציב עוד סימני שאלה בכל מה שקשור לחטיבת גולני" - קובע בסיפוק המח"ט של אותם ימים, יונה אפרת.