סמל אריה ארל'ה ינקוביץ ז"ל

שעה קלה לאחר מכן אירע מקרה במרכזו עמדו שני ידידים בנפש, רובק'ה ודוד. סיפר רובק'ה בשפתו:
"...הנה כאן זה התרחש. היה לי מילואימ'ניק אחד, בזחל"ם של ה-90 מ"מ, ויסהוט שמו שנסע כל הזמן אחרי. כשנכנסנו לתל, הוא וסרן דוד ועוד כמה 'חבר'ה', אמרתי להם שיתקדמו אחרי בכיוון מערב-דרום אל מרכז התל. כשהגעתי לתעלה יצא ממנה פתאום חייל סורי עם ידים מורמות. כיוונתי אליו את ה'עוזי' וקראתי לו לגשת אלינו. בדקתי אותו והשארתי עליו שומר. בו ברגע נפתחה עלינו אש חזקה גם מביתן-הבזלת הזה, פה ממול ימינה, וגם משמאל - מראש התל, על-יד האקליפטוסים. השבנו אש וקפצנו לתעלה, כל החברה אתי. היו שם סורים והתחיל קרב פנים-אל-פנים בכל מה שהיה לנו - מקלעים, רימונים, סכינים, ידיים. הוריתי לבחורים להתקדם וקפצתי החוצה לעבר התעלה השניה, שגם ממנה ירו עלינו, כדי לבלום את האש. כשהגעתי הנה, לפינה הזאת, ראיתי איזה מחסה משמאל. לא ידעתי מי וכמה יש שם. אבל ירו - והטלתי רימון פנימה. התכופפתי, ואחרי שהתפוצץ קפצתי לתוך התעלה. ואז, מטר אחד ממולי, עמד קצין סורי שהופתע ממני כמו שהופתעתי אני ממנו.
"רציתי מיד לדפוק אותו עם ה'עוזי', אבל המחסנית נגמרה לי ונישארתי ללא תחמושת. הסורי הרגיש בזה ויחד הסתערנו זה על זה ונילחמנו בידיים חשופות. פתאום ראיתי שהוא שולף אקדח אף-אן והעיף לי מכה בראש, במצח. התחיל ליזוב דם. חילצתי אח ידי השמאלית והעפתי לו מכה חזקה בראש, עד שנקעה לי מן הכתף. חשבתי שאני מתעלף וזהו זה, אבל אז הצלחתי איכשהו להעיף לו עוד מכה ביד הבריאה שלי, הימנית, ועצרתי אותו זמן מה מלירות בי. קראתי לעזרה. בחורצ'יק אחד מהסיירת (סמל אברהם רימון, מקיבוץ יגור, בחור בלתי רגיל), קפץ לתוך התעלה. אבל בו ברגע חטף כדור מחייל סורי שהופיע מן הזווית. הוא נהרג במקום. המשכתי להיאבק יחידי, ושוב הופיע מן הזווית חייל אחר - מוקי, מקיבוץ עמיר - ועזר לי, בהיאבקות. תוך כדי כך הגיע מאי-שם סרן דוד מבת גלים, שקפץ פנימה והכניס לו צרור מהצד וחיסל אותו. כשקפץ דוד לתעלה - נשברה לו רגל. שלושה אלה הצילו אותי. אחד שילם בחייו. אנ'לא יודע כמה אני חייב לו.
"היו לי כמה פגיעות. לא - כלום. נכנס לי כדור בשוק. לא פגע בעצם. קצת חולשה, זה הכל. ו...היו לי רסיסים בפנים, מפגז שפגע באבן. לא רציני. וסריטות כדורים פגעו במחסניות שלי ובמצפן. זהו זה. ב-6 בערב היה התל בידינו. לא נשארנו שם, כלומר - אנשי הסיירת. היו לנו שלושה הרוגים וכמה פצועים. פיניתי את עצמי ואת דוד, עם רגלו השבורה, ל'הגושרים'. קיבלנו טיפול רפואי, ומיד אחד כך חזרתי ליחידה. חשבו קודם שניפצעתי קשה. הייתי מכוסה כולי דם, שרוף כולי. חתכו את בגדי שהיו קרושים, קשים כקרש. ביקשתי מחובש אחד, שהלך לישון, את בגדיו - ויצאתי ליחידה בבגדים האלה. הודעתי באלחוט לכל התחנות שלי; לענות לפי הסדר בסימן מוסכם. יונה התערב בשיחה: 'איחולי'. מילה אחת, אבל מאוד מעודדת. חזרתי לחורשת טל, הבסיס שלנו. עם בוקר התארגנתי להובלת כוחות החטיבה לעבר קוניטרה".