אלבום תמונות
כאמור, פעלו גדודי חטיבת גולני אור ל- 1 בנובמבר 1956 לכיבוש מוצבי צומת רפיח, כפעולה מקדימה ומתואמת עם חטיבת השריון בפיקוד אל"מ בר-לב שהיתה אמורה "לנצל הצלחה" לעבור דרך צומת רפיח (לאחר כיבושו ע"י לוחמי גולני) ולהתקדם מערבה לכיוון אל-עריש.
ה"מאמץ העיקרי" של החטיבה כלל את הגדודים הוותיקים "ברק" ו"גדעון" שהבקיעו את המתחם בגיזרה הצפון-מזרחית שלו (מוצבים מס' 22,27,29,34,36) לאחר ריכוך אווירי וימי, וניווט-לילה רגלי ארוך ומתיש. "המאמץ המשני" כלל את גדוד "הבוקעים הראשון" בסיוע גדוד מילואים ופלוגת טנקי "שרמן", שנע כטור ממונע על זחל"מים ועל משאיות, נכנס לשדה מוקשים מצרי והתקדם באיטיות זהירה, תחת אור זרקורים והפגזה מצרית קשה במשך 5 שעות (מ-31.10 שעה 24.00 עד 11.1 שעה 5.15), תוך עקשנות ודבקות במשימה, ולבסוף פילס את דרכו (הודות לעקשנות המג"ד מאיר פעיל ואומץ-ליבו של סמל החבלה בני אילת), חצה את שלוש רצועות שדות המוקשים- וכבש את מוצבי צומת רפיח, מדרום לצפון במהירות וביעילות. ב-1.11 בשעה 9.00 הושלמו כל משימות החטיבה, נכבש מתחם רפיח כולו, וחטיבת השריון החלה לנוע מערבה לעבר אל-עריש. מתחמי רפיח, שכללו את שורת המוצבים סביב צומת רפיח (כביש עזה-אל עריש ומסילת הברזל, וכביש ניצנה-רפיח) ואת המוצבים באזור רפיח והעיירה, מחנות-הצבא ומחנה הפליטים), חסמו כליל את הכניסה לציר הצפוני בחצי-האי סיני, והיו המתחמים המבוצרים ביותר בסיני. היה זה מבוך של עשרות מוצבים מחופרים בחול, מפוזרים בין בוסתנים, טרסות ומשוכות צבר, ומוגנים בגדרות תיל ושדות-מוקשים. על מתחמי רפיח הגנו מאות חיילים מצרים ערוכים היטב ללחימה במסגרת חטיבת חי"ר מצרית וחטיבה פלסטינאית. משימת כיבוש מתחמי רפיח הוטלה על האוגדה הצפונית בפיקודו של אלוף חיים לסקוב, שכללה את חטיבת גולני עם שלושה גדודי חי"ר וגדוד מילואים, בפיקוד אל"מ בנימין ג'יבלי, חטיבת שריון בפיקוד אל"מ בר-לב, אגד ארטילרי וגדוד הנדסה, ההתקפה החלה בליל 31 באוקטובר- 1 בנובמבר 1956 עם פתיחת השלב השני - שלב הלחימה המכריע במלחמת סיני (בימים 29 עד 31 באוקטובר 1956 בוצע שלב הפתיחה: הצנחת גדוד צנחנים ליד מצבת פרקר, התקדמות יתרת הכוחות של חטיבת הצנחנים אל אזור המיתלה, והתקפת האוגדה בציר המרכזי על מתחמי אל-קצימה, אום-כתף ואבו-עגילה).