סמ"ר גיא גולן ז"ל

אלבום תמונות

גיא הוא נער רך, דק גזרה והליכה קטיפתית, כמעט מרחפת. גיא יכול היה להימצא בו-בזמן בים של מקומות, ולא להכביד על איש. היה עובר ביעף, ואחריו כמו נחיל של דבורים, מרחפות מלים טובות וחיוכים שקטים.
גיא הגיע לעולמנו ללמד אותנו, הילדים והמבוגרים, שיעור מאלף על החיים השלווים. על מעבר של חומות ענק בקריצת עין. אנשים שמרירות וכעס של שנים השחו קומתם היו מזדקפים בתקווה כשגיא העביר אליהם את מגע הקסם שלו ואת חיוכו התומך.
לעתים קומתו נראתה טיפה שחה מעומס הטוב לב שפרץ מגופו, כגלי ים רכים ומלטפים. מעין התנצלות מנומסת על היותו טוב ואהוב כל כך על כולם.
גיא לימד את חבריו ביחידה חשיבה בוגרת וחיובית, שגם מסעות של שמונים קילומטר עשויים להתחיל בחיוך ולהסתיים בחיוך יותר גדול. ראייה מפוכחת, אופקית ואנכית בו-בזמן, שנתנה לכל מאמץ ומשימה את הפרופורציה והיחס המדויקים.
גיא ניחן ביכולת על-טבעית לנצל את ה-100 אחוז מהפוטנציאל שלו, ולכן הקומנדו היה עבור גיא כמו הובי, מעין כיף והנאה בלתי פוסקת, בית חם ואוהב.
גיא ידע שהוא נולד לעבודה אחרת, למשימות נפלאות של עזרה, השכנת שלום וידידות. היתה לו יכולת לפקוח עיניים גם לעיוורים גמורים. להאיר דרכם של אנשים, שים של אפשרויות הותיר אותם חסרי יכולת החלטה ומציאת דרך. גיא לא היה זקוק לנפח את החזה ולהחמיר במבט כדי להימנות עם העילית שביחידות. שריריו לא איימו לפקע את חולצותיו, אך בתוך הדקיקות הרכה היה אצור כוח אדיר, שאין שני לו. כוח לעבוד ולהתאמן ולבלות ללא הפסק.
חבריו שהיו לצידו נדרשו לקצב מטורף כדי לשרוד במסע הטעימה מן החיים.
בחודשים הקצרים שלו כלוחם ביחידה ידע למצוא מסילות לליבם של לוחמים וקצינים, אנשי תחזוקה ואפסנאות. ב'אפטרים', לאחר ימי אימונים מפרכים, היה מוביל אחריו שורה של לוחמים משתאים ממרצו ומקלות הכיבוש שניחן בו במגעים עם המין היפה.
וביום פקודה, אך טבעי שזכה להימנות עם לוחמיו של קורקין, שבחר את המיטב משפע מתנדבים נחושים ומאומנים.
המסע נקטע כהרף עין. עשן, אש ונפץ חסמו את דרכם של גיא וחבריו. דגלי המשפחות הורדו. משפחה שלמה נצרבה בחרב מלובנת. אלפים באו לאמץ את ההורים והאחים ולחוש בהבטחה שנמוגה.
וביום ראשון בא ללוות את גיא עם רב, בראשם נערים רכים מ'צפית', שבאו לקבל כיוון ודרך ולגעת ברוח, לוחמי שייטת עזי נפש באו להודות לגיא על היופי והטוב שלימד אותם להוציא מעצמם, על המקוריות והבגרות בהתמודדות עם מצבי לחץ.
באו קציני היחידה ומפקדיה לשמוע מגיא תודה מקרב לב על שבחרו בו להיות עם מיטב הנוער בצבא, על שנתנו בו אמון מלא ומוחלט מההתחלה ועד הסוף.
באו פרנסי העם, חברי כנסת ושר הביטחון. הם לא באו להספיד או לקבור את גיא; הם ירדו לגנו לשתות ממימיו ולאכול מפירותיו. הם באו לאזור כוח ולהתחזק. לנשום, בטרם יירד הארון, אוויר מיוחד, לגעת ברוח ההקרבה והנכונות שריחפה מעל דמותו הדקה והחזקה. להודות וללמוד את השיעור, כדי שיוכלו להנחילו לעם גדול ורב.
ולאחר שהונחו הזרים, הניע גיא את סירת הגומי של הקומנדו והחל משייט לעבר עולמות אחרים. כי גם שם יש אנשים הזקוקים לעזרתך, גיא.
גם שם, מעבר לאופק, ממתינים לחיוך הקסום ולמגע המופלא שלך.
שוט בזהירות, ילד מתוק של אמא. סע לאט - אנו יודעים כאן למטה לאן היית מוביל את מחוג המהירות באוטו של הדוד מגבעת-אולגה. סע בזהירות, ילד נפלא של אבא. אנו מודים לך מקרב לב על השיעור שחווינו עימך. הייה שלום, ילד פלא. תודה על הכל, ושמור על עצמך.

יובל בן בסט
ספטמבר 1997