על הארזים קם הסער
בשדותיו ניצוץ פרץ.
כדור האש הצית בער
גורל גיבורים חרץ.
משפחה מבכה על בנה
משוש חייה, מקור גאווה.
גוף חסון, חיוך ענווה
סוד הקסם, מר יגונה.
כמעיין המתגבר פורצים רגשותי
נספגים באדמת בור.
לא אדע עד מתי
נחבוש לב שבור.
רועד לבי מזעם עצור
העט רושמת קריאת זעקה.
מופנת לעולם כרובה נצור
מבקש לטהר אווירת מועקה.
ולכם השוכבים בין צחור לאודם
תודה נתונה מעם אוהב.
ולמשפחות הנופלים כקודם
ליבנו עמכם בצער ובכאב.