רק לאחר הנפילה, נפילתו של ברוך אחי, התבררה לי העובדה בכל היקפה. לא הכרתיו. לא ירדתי להבנת היקף דמותו, כולה. אין כוומתי כי לא הכרתיו בפשטות. הלא אח היה לי. לא הכרתי את כל גדלותו, את כל צדדיו המגוונים, את כל פעילותו הענפה ואת כל פועלו ומעשיו.
בבית, הוא היה "אחי הקטן". כך הצגתיו בפני חברי וידידי. אך, רק לאחר הנפילה אני שב ומבין ויודע, כי לא היה הוא אחי הקטן. גדול היה.
תכונות רבות ומגוונות איפיינו את ברוך. עתה, אני שב ושומע מחברים לספסל-הלימודים, ממורים, מחברים בצבא, מבני-משפחה - צדדים שונים בהם הם הכירוהו. צדדים, אשר איפיינו אותו והיו חבויים בו, בצניעותו ובענוותנותו. צדדים, אשר התגלו בזמנים שונים ובמצבים שונים.
בבית הכרתיו - כילד. אך אותן תכונות נפלאות איפיינו אותו והיו טבועות בו כבר כילד ואיתן גדל ואותן פיתח והרחיב.
עקשנות ודבקות בהחלטה. תכונה זו זכורה לי היטב וחשתי אותה במלוא עוצמתה בכל ויכוח, ודין ודברים שהיו לי עם ברוך. אם הכיר בצידקת טענתו או דרכו - לא נרתע. נלחם, נאבק ואף סבל - ובלבד שלא יסוג מדרכו. ואכן, צדק הוא ממני.
מרכיב חשוב נוסף באישיותו היה רצונו לעשות בכוחות עצמו, ללא עזרה, ללא פרוטקציה. זכור לי, כאשר החליט להתגייס והיה חייב לעבור מיבדקים שונים בבסיס בו שירתתי, הצעתי לו את עזרתי ב"דחיפה" באותם מיבדקים. ברוך כל-כך התרעם עלי ואמר: "אם תנסה לעזור לי אני עוזב כאן מיד !". כמובן, ברוך עבר אותם מיבדקים ללא עזרתי.
ברוך "אחי הקטן", גלומות היו בו תכונות כה נפלאות ורק עתה, באיחור, יודע אני על יישום אותן תכונות בחיי היום-יום שלו. בפעילותו בתנועה, בבית-הספר, במדרשיה ובצבא.
בימים שעמנו היה.
נפתלי