רב"ט אברהם ברוך שטינמץ ז"ל

טבלתי בלטף קרני בין ערביים,
פינת הרהורי גזע עץ שנגדע -
הוגה אני בך, רק בך...

כמו היה זה אתמול.

זוכרת אני אותך כילד קטן ושובב,
שצחוק מתגלגל, רם ונישא היה תמיד על דל שיפתותיך.
תמיד נישא על כולם בגובהך
ובעמידתך הגאה, והאיתנה.
העיניים הגדולות, והפקחיות
שדרכן... כן דרכן אפשר
היה לראות ולהבין -
את שמתרחש בתוכך

בלילה כשעוצמת אני עיניים
יודעים השמיים, יודעים את שירי
על הפרח שנפל, נפל...

אהבת לדבר, ולספר בשבחי תנועתך,
הלא היא "בני-עקיבא",
בה משחר ילדותך בילית שעות, ימים...
מאנת לשמוע ולהכיר בתנועות אחרות
כל מעיניך היו לחניכי ולמדריכי "בני-עקיבא",
עוד טיול, ועוד טיול, עוד חוויה, ועוד אחת נוספה.

כשבגרת והלכת ללמוד בישיבה,
בין בחינה לבחינה
מצאת זמן להקדיש להורים,
לתנועה, לחברה, ולמשפחה

פגישה אחרונה...
הייתי עצובה, ודמעה התגלגלה לה...
אתה, שתמיד ידעת להגיד מילה טובה
בשעת הצורך,
אמרת: "אל תבכי, אני מקווה
שנתראה בע"ה רק בשמחות"

רק שבוע עבר לאחר אותה פגישה,
פגישה אחרונה.
ועכשיו, הדמעות עולות וצפות
כמעין המתגבר, ואין מנחם.

הניה שטינמץ