טוראי צבי הריס ז"ל

ג. שלום !
קצת נדהמתי לשמוע שאתה במחלקת כ"ל ונ. עוד סיפרה שאתה מיואש קצת. לנחם אותך - זה לא נורא. אמנם בטירונות אתה רחוק מהחברה שלך, אתה רואה איך הם מתקדמים, יוצאים לקורס צניחה, חוזרים עם כנפים, קצת מקנאים אבל זה לא נורא. מנסיוני אני יכול לספר לך כשממשיכים בדרך ומגיעים להאחזות אזי אין כ"מ, כ"ל, כ"ק. פה כולם שווים. כלי נשק שלא למדת בטירונות, מקלעים קלים וכבדים, אתה משלים את זה פה. אני עם פרופיל נמוך כמו שלי לא מרגיש כל הבדל משאר החברה. אין להם הרבה יותר נסיון מאשר לי ומבחינת כושר גופני אחרי חדשים הם מאבדים אותו כליל. כמוהם אני עושה שעורי מד"ס וכמוהם אני רץ ובסיכום אין כל הבדל בינינו. בסיכום, פה אני מרגיש די טוב. השמירות הארוכות של 6-7 שעות בלילה, וכל לילה, קצת מקשות על החיים. לפעמים קצת מיאש אותך לחשוב שיש לך עוד כתשעה חדשים לשמור כל לילה, אבל, בסיכום, מתגברים על הכל ואף יש סיפוק מהחיים.
החיים התרבותיים פה קצת צולעים וזאת בשל התנאים האובייקטיביים של המקום. הבנים שומרים, עובדים - קצת עיפים, אך על הכל מתגברים די בקלות. אתמול למשל היה אצלנו טלפאט ובהופעה של כשלוש שעות שהספקתי להיות רק במחציתה, כי באמצע הייתי צריך לעלות לשמירה, הוא העביר מחשבות מאדם לאדם. במבט עין הצליח להתיך מתכת ולהעביר דברים ממקום למקום. קצת מוזר, קצת דמיוני, אבל עד שלא רואים לא מאמינים. המצב הבטחוני בזמן האחרון די שפיר. הפגזות כמעט אין. במשך שלושת החודשים עברנו כ-10 הפגזות. מתרגלים למצב, ובסיכום זה לא כל כך נורא.
כאן עלי לסיים, אני מוכרח להתכונן למסדר, גם זה יש לנו.
שלום ולהתראות, צביקה