רב"ט יובל מורנו ז"ל

אלבום תמונות

* אין. פתאום הפרדה בין האפשרות להמשיך להתווכח עמו, הפרדה בין האפשרות לחלוק עליו, ללמוד ממנו, להעריך אותו - לבין חוסר ההמשך. העצירה.
* גדלנו יחד - אך גדלנו שונה.
* יובל יצר אצלי הרבה מחשבה על "אחרת". רבות חיפש את הקלות, את ההנאה מחוויות ומפעילות, וביטא זאת בגלוי.
* כבר בטיול ל"שוויצריה הקטנה", כשהיה בערך בן שנתיים, הוא נמשך אל הנוף אך לא אל ההליכה ברגל... יובל ניסה להזיז את האבנים, שאל מדוע אי-אפשר לנסוע במכונית (בשבילים המסולעים של הכרמל) ורטן בקול.
* גדלנו יחד ולא פעם התעקשנו שנינו.
* זכורה "המריבה" הקבועה: מי ישב באמצעו של המושב האחורי של הרכב בטיולים המשפחתיים.
* בדרך-כלל שנינו לא ויתרנו.
* הייתה ההתעקשות של שנינו סביב לימוד הרכיבה על האופניים. יובל אולי לא רצה לעשות די מאמץ כדי ללמוד, ולי היה נדמה שהוא אפילו מתעקש לא ללמוד (למרות שבוודאי רצה לדעת לרכב) - ואני התעקשתי שילמד.
* בשנות ה"עשרה" של יובל, "ביליתי" אני בתוך מסגרות ברורות ונוקשות של מסלול צבאי, קורס קצינים וכל הנלווה לכך. דווקא אז, לאור המרחק, ובמיוחד על רקע עיסוקיי, הרגשתי היטב את שפע הפעילויות בן עסק יובל, הגם שלא הבנתי מדוע כל זה שווה לו...
בגיל שמרביתנו למדנו וגם עסקנו בתחביב זה או אחר, יובל - הדריך בצופים, ריכז סביבו חברים, הקים את חוג פשוש והדריך בו, היה חבר בחוג נוער בבית-ספר-שדה הר-גילה, אהב להסתכל על העולם גם מבעד למצלמה, בחוג לצילום, התנדב לפעילות במסגרת "מגן דוד אדום" - בקיצור, עשה הרבה על-פי בחירתו.
* מאוחר יותר, כשלמדתי בירושלים וחוויתי טעמם של חיי סטודנט עצמאי, חווה יובל, ובגדול, חיי עצמאות אחרים.
* כאשר החליט בגיל 17 לצאת עם איריס למסע באנגליה ובהולנד, מרחוק חששתי מאוד (נער צעיר, ללא שפה), אך הערכתי אותו, על שהוא אכן מגישים את תכניותיו.
* לקראת סיום לימודיו, כשהתלבט בין גרעין "עודד" להדרכה בבי"ס שדה (לפני השירות הצבאי) - ידעתי: יובל רוצה ניסיונות עצמאיים נוספים. חשתי כי אכן יעשה הכול כדי לדחות את הכניסה למסגרות (גיוס ושירות צבאי), ובלבד שיוכל לבצע תכניותיו.
* ידעתי שגם בצבא יובל ינסה לעסוק במעניין אותו. ואכן, לאחר טירונות קצרה, שלא הייתה קלה בשבילו, הפך לחובש קרבי, עיסוק אשר היה המשך ישיר לפעילותו כמתנדב במסגרת תחנת "מגן דוד אדום" בטבעון.
* חשתי כי יובל אוהב מאוד להיות "IN", נהנה מקשר עם חבריו. קשר היה תמיד חשוב לו, והוא ידע להשקיע בו הרבה. כך היה גם הקשר שלו עם בעלי-חיים. לאורך כל תקופת הילדות ולאחריה "דאג" שתמיד "ישהו" כלבים או חתולים בבית, ואלה הפכו קרובים אליו.
* לצד השוני בתחומי ההתעניינות ולצד אי-ההבנה יכולתי לראות ולהעריך את ההתנגדות שלו למתוכנן, לרגיל, למסלול הידוע מראש (רק בתוך תוכי, גם אם לא יכולתי להבין לאן כזה זהה מוביל.)
* היום, כשאני נזכר בוויכוחים עם יובל, במריבות, בהתלבטויות ובעשייה הרבה שלו, אני מרגיש שבאותה תקופה היה לי הרבה יותר קל לבקר, וקשה יותר להבין.
היום, כשאני רואה את איתי, בני, נחשף, מתלבט, מתעקש ומנסה לעמוד על שלו, אני מבין את יובל אחרת.
ייתכן שזו הייתה דרכו להתבגר, להגיע לעצמאות.
כיצד היה ממשיך היום?

רן, פסח תשנ"ב