דוד מרגלית, בנו של הרב דוד ישראל, מספר על אשת נעוריו זוהרה (שרה), כי בימי ישיבתם בכנרת היא שבה ערב אחד מעבודתה בשדה ולפתע הופיע פרש דוהר לקראתה. כשעצר לצדה ראתה והנה זה יוסף טרומפלדור, שהיה ידוע ומוכר לתימנים כגיבור חיל, איש טוב ומיטיב.
פנה האביר הרוסי הרכוב על סוסתו לבת-תימן ושאלה, כיצד זה תהלך נערה בדד בשדות כנרת ועוד בשעת דמדומים?
ותען לו זוהרה, יען כי התארכה עבודתי בשדות.
בלא היסוס הציע לה טרומפלדור לעלות על סוסתו, אך זוהרה הצנועה נכלמה וסירבה - היאוו להם אביר לבן ונסיכה שחרחורת אוכף אחד למושב?
אך לא איש כטרומפלדור יאמר נואש. כיאה לאביר חלומות הרוכב על סוס לבן שלח את ידו האחת, אחז בחוזקה בבית-שחייה של בת-תימן, הניפה אל על, הושיבה על סוסתו ודהר עמה אל תוך האפלה…
וכמלותיו של שלום שבזי, משורר גלות תימן: "צביית חן במור תגמור …ביופייה תהרוג גיבור."