טוראי דוד דודיק דהן ז"ל

אלבום תמונות

דודיק...
20 שנים לנפילתך.
עברו כבר יותר שנים בלעדיך מאשר איתך- בן 19 היית במותך.
צעיר אני, כבן שלוש וחצי הייתי במותך והזיכרון היחיד שיש לי ממך, הוא אותו יום שהגעת לבית הורי ושיחקת איתי באמבטיה- לא לפני שהספקת להיבהל מבובי, הכלב שהיה לנו, אני אפילו
חושב שיש לנו תמונה כזאת באלבום.
נקראת אני על שמך ראשי תיבות שמי הם
דודיק קיים לעד (ה)
נפלת עוד טרם נולדתי ואת דמותך אני מכירה רק מתמונות.
יש שיר שאומר: "תחילה בוכים, אח"כ הבכי מתאבן, אח"כ זוכרים רק דבר אחד ויחיד- את נפילת הבן." אך לא את נפילתך אנו נזכור אלא אותך.
"ריצת ניווט", אירוע זיכרון שהפך למורשת וחלק בלתי נפרד מחיינו. כיצד מסבירים לילדים קטנים על הדוד שנפל, דוד שאפילו לא זכו להכיר?
ריצת הניווט, אותה הגו בני המשפחה, היא המפעל היחיד שיכול לגרום לילד בן 5, אחי אלעזר, לחזור מהגן עם מדבקיות שקיבל על התנהגות טובה ולהדביקן על תמונתך שבסלון, כדי לשתף אותך בחוויותיו.
זלדה כתבה בשירה: "לכל איש יש שם... שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו" וככה אנו נזכור אותך, מבט רציני אך משובב, כאילו כל רגע יגיע חיוך שיהיה מרוח על פניך- חיוך לו אנו עדיין מחכים.
מילים אין ספור לך כתבנו, דברים שלהגיד לך לא הספקנו, הקזנו דיו טיפה אחר טיפה ובלבנו חרטנו נזכור לעד אותך!!!

אוהבים לעד...

ארז, דקלה, כרמל, אלון ואלעזר יוני 2002