אלבום תמונות
לשאול היקר!
אכתוב לזכרך דברים שאחרים לא ידעו. הכרתיך תקופה קצרה בזמן שרותי במלואים בתעלה באותה יחידה ובאותו מוצב שאתה היית.
אני זוכר את אותו ליל שבת כשהיית בעמדה והבאתי קפה לכל החבר'ה בעמדות ואתה לא הסכמת לשתות היות והקפה הוכן בשבת ולכן בקשת שאביא לך אך ורק תפוח עץ בכדי שלא תהיה שותף לחלול שבת.
זכורה לי היטב התלהבותך בקבלת השי מילדים שבעירת פיתוח "אשדוד" ולכל חבילה היה מצורף מכתב. המכתב היה בחבילה שלך נכתב ע"י ילד מכיתה א' עם החרוז:
לחייל האלמוני!
אתה בעמדת עלי שומר,
ואני בכיתה א'-ב' לומד.
במשך השבוע עד לנפילתך, מן החרוז שכתב בפשטות ע"י ילד והביע הרבה בשבילך לא נפרדת והיית מפזם אותו כל הזמן.
זכור לי היטב כשהיה ויכוח בתוך הבונקר בין החיילים אם צריך להביא מלואמניקים לקו הקדמי או לא. היו חיילים שטענו שכן צריך, ואתה היית היחידי שהתנגדת בנמוק - שרוב המילואימניקים הם נשואים, אבות לילדים ולמשפחות ולכן, אסור להורידם לקו כי אחרי אסון משאירים הרבה אומללים ואילו החייל הנמצא בשרות סדיר משאיר רק הורים.
לדעתך, המילואימניק משאיר משפחה בבית ואם כן עדיף שלא יהיה בקו החזית.
יום לפני נפילתך, הבאתי אותך למוצב. בדרך היו הפצצות מטוסינו על הצד המצרי. התלהבנו מאוד ואני צלמתי את ההפצצות שבצד השני ואלו אותך על רקע העשן שהותירו המטוסים בצד השני ובקשת מאוד שאשלח את התמונות שלך ושל פטריות עשן ההפצצות אליך.
לצערי, למחרת היום חצי שעה לאחר שיצאתי מהמוצב שלך הצטרכתי לחזור על מחסום הקו ושם... ראיתי את גופתך על הזח"ל...
את התמונות הבאתי כפי שבקשת וכפי שהבטחתי. אך לצערי את התמונות קבלו ההורים האבלים בביתך.
מהמילואימניק - יוסף באטוט
חבר מהיחידה