נאור יפה שלי,
הבטחתי לך שאם תמות אני אקריא משהו, אבל לא יודעת איך להיפרד ממך לתמיד.
כשהיית בדרום אמריקה, שלחת לי פרחים לכבוד יום האהבה וביום האהבה האחרון נהרגת. היום אני מביאה לך פרחים לקבר שלך.
אני לא מבינה איפה אתה ואיך יכול להיות שככה הלכת במלחמה שכל כך לא האמנת בה. מותק שלי, אני כל כך מתגעגעת אליך ולא מבינה איך זה פתאום נגמר.
היינו כל כך מאושרים, היתה בך אופטימיות כל כך גדולה, אהבת כל כך את החיים ונהנית מכל רגע.
תמיד רצית להישאר צעיר לנצח ולא להתבגר.
אני זוכרת שבהתחלה שהכרנו חשבתי שאתה ילד ואין סיכוי שבעולם שאהיה איתך. אבל אתה לימדת אותי שהאהבה תמיד, תמיד מנצחת, ואמרת שלא ניפרד לעולם. אהבנו כל כך אני אוהבת אותך.
מותק שלי, תמיד היית בשבילי, דואג, תומך, מפנק, מנשק ומחבק רק שלא יקרה לי כלום. תמיד אמרת לי שאין דבר שעושה אותך יותר מאושר, מלראות אותי שמחה ושאם קורה אסון צריך להמשיך הלאה, ולא להסתכל אחורה.
אתה שוכב כאן בתוך הארון, מכוסה באדמה, ואני כל כך רוצה לחבק ולנשק אותך, אני פשוט לא מבינה מה אתה עושה פה למטה. רק תבוא ותגיד לי שהכל בדיחה ואתה סתם עובד עלי, אתה עם ההומור השחור שלך.
הלב שלי נשבר לרסיסים ואתה לא פה כדי לתקן אותו.
נאור, תמיד קראת לי מושי, מלשון מושלמת ותמיד שאפת לשלמות ורצית את הטוב ביותר בכל דבר.
אני לא מאמינה שלא תחזור.
בשיחה האחרונה שלנו, כשאמרת שאתה נכנס, אמרתי לך שאני לא רוצה שתמות, שיש לנו עוד כל כך הרבה תוכניות לעתיד משותף.
יפה שלי, מקווה שאיפה שאתה נמצא, יש גלים לגלוש עליהם, שלג לעשות סנובורד ואולי איזה מגרש כדורגל וכמה בירות. אני מקווה שאין שם מלחמות ושטוב לך, הכי חשוב שיהיה לך טוב.
לימדת אותי כל כך הרבה - אם זה לעשות סנובורד, על הדגים והציפורים, על חברות ועל מה זאת אהבה.
היית לי חבר, אהוב ואבא, היית קורא לי ילדות.
אני רוצה שתחזור כבר, שתעיר אותי מהסיוט הזה שכל כל פחדתי ממנו, שתגיד לי שזה לא נכון. אני עדיין מחכה לראות את התלתלים שלך עולים במדרגות ואת החיוך המקסים שלך.
אתה גיבור בשבילי ותמיד תישאר.
תודה שהענקת לי שנתיים מופלאות של אהבה ואושר.
רק בבקשה תן לי להרגיש אותך, תבוא אלי בחלומות.
נאור, אין ברירה וחייבים להיפרד. אני מתגעגעת כל כך ואוהבת אותך תמיד ולעולם.
שולחת לך נשיקות וחיבוקים. אני אוהבת אותך.
שלך תמיד,
נטלי