הספיד את אלון נציג ענף רפואת אב"כ:
"אלון, קשה לי לדבר עליך במעמד זה ותסלח לי אם אתקשה במקום זה או אחר - הרבה יותר קל למלא את טפסי ההמלצה לקורס קצינים שהגשת לי לא מזמן. הצטרפת באופן רשמי למשפחה, משפחת ענף רפואת אב"כ, לפני זמן לא רב - לאחר חבלי לידה לא קלים. ההיריון, אם אפשר לקרוא לו כך, היה מלווה בקשיים רבים, אך היה יקר עבורנו. יקר - כי ראינו בך מישהו ההולם את התפקיד אותו ייעדנו לך. כבר אז, בריאיון הראשוני, ממספר דקות שיחה, התרשמנו ואמרנו 'זה האיש'. מרגע זה ואילך לא עניין אותנו שום דבר וכנגד כל הסיכויים הצלחנו להפוך אותך לחלק מהמשפחה. היה זה מאבק מתיש ומתסכל לעתים, אך כשהצטרפת אלינו נפלנו כולנו שבויים בקסמך. היה בך משהו מטעה - במבט ראשון נראה היית כעלם חמודות, בעל פני תינוק, ביישן משהו וקצת מהוסס. אך אז פתחת את פיך ודבריך היו ברורים והחלטיים, ידעת בדיוק מה אתה רוצה והצגת את הדברים בטון הנכון - כאיש בעל ניסיון של שנים רבות. משיחותינו עמך למדנו גם על צדדים אחרים שלך, תכונות אופי אשר כמו הוכיחו לכולם שצדקנו והיה כדאי. הכנת את עצמך לתפקיד שעמדת לקבל בצורה אחראית, בוגרת, ומתוך הכרה בחשיבותו, גם אם לא ידעת את כל הפרטים עליו. אלו תכונות שאינן מובנות מאליהן במקומותינו ולכן הלכו ורבו השבחים שקיבלת מכל מי שבא עמך במגע. ... אהבנו אותך, הוקסמנו מהכריזמה שלך ואנו אבלים עליך כאילו הכרנו שנים רבות".
במלאות שלושים יום לנפילתו, נשא דברים תמיר, האח הבכור:
"אלוני אחי האהוב, הלילה ביקרת אותי בחלום. מאחר שמעכשיו זאת ההזדמנות היחידה שלנו להיפגש פנים אל פנים, אל תשכח להמשיך ולבקר. ... במשפחה אומרים שאנחנו דומים. בדרך כלל אומרים ששנינו מאוד זהירים. לפעמים הם בוודאי מתכוונים לפחדנים, אבל לנו באמת לא אכפת. כשקראתי את מכתביך למדתי כי קווי הדמיון בינינו עמוקים מששיערתי, במיוחד אותם קווים שהצנעת מאחיך. מצאתי את אותם מכתבים מלנכוליים במידה, מעט ציניים ובכל זאת תמימים, שכתבנו לבנות שלא היינו עדיין מספיק גברים בשבילן ושעוד לא הבינו שכדאי להן. ... וגם מצאתי את אותם צדדים אפלים שהתגלו בחלומות הבלהות שחלמנו, שבהם היינו מאוימים, אך לפעמים היינו בצד ההורג. רק שבניגוד אליי, החלומות שלך הסתיימו לעתים במותך. בחלומותיך שלך אתה מת, ובחלומותיי שלי אתה חי. ...
מאז שיצאת לארץ החלומות אני מחפש נחמה בשירים. במיוחד באלו של משורר האבן שלנו, נתן יונתן, שאת שירו 'כמו בלדה' אתה כל כך אוהב. השירים נוגעים בי עמוק עד שאני מתקשה להבחין בין מילותיי ותחושותיי שלי לאלה של המשורר. אבא אומר שהוא מרגיש נטוש ובלי כוחות ולאימא יש לב שבור של חול ואבן. אחיך חשים פתאום כי באמת יש פרחים שבני חלוף ונטלי מבכה את אהבת הקיץ הגדומה שלכם. ושומר המסילה שלך, אלוני, הוא כבר כיבה את אחרון פנסו. ... אתה הוא הנער שבי, התמים, שימצא באחד הימים את בגדיי הפזורים על החוף".
דיבר אורן, חבר מהיחידה:
"אלון, שלושים יום חלפו והאובדן לא נתפס. נראה כאילו רק קפצת להתעמק באחד העולמות הרבים והקסומים שעניינו וריתקו אותך. והנה, עוד רגע אתה מצלצל אליי, כמו בכל יום בתקופה האחרונה, ומספר לי בקולך הרגוע, הנעים והמלטף, בדרכך השלווה והמיוחדת, את החוויות והדברים שספגת שם. הכאב לא מתקהה, הוא רק הולך ומתחדד וחודר עמוק יותר פנימה. החלל הולך ומתרחב ואני לא מצליח לקלוט, אלונצ'י, איך בן אדם מדהים כמוך, חבר ורע מלא שמחת חיים, נקרע ונקטף ממני ומכולם בלי שהספקנו אפילו להיפרד. ... רוחך האופטימית, אלונ'צי, תשרה עלינו, תרים אותנו ולא תיתן לנו ליפול; כמו שתמיד אמרת על כל דבר: 'יהיה בסדר!' ... תהיה לעד ברוחי, בנשמתי ובלבי וברבות הימים ניפגש בשנית. אוהב ומתגעגע עד אין קץ".
כתב האח עמית:
"... אלון היקר והאהוב, אני כותב לך מגג העולם, ממרתף הגהינום, מהגעגוע המבעבע ביותר שהכרתי. בימים אלה אני לומד על חסרון היותך, אני קורא את יומנך ולומד אותך, את מה שלא הספקתי ללמוד ולהכיר בעודך אתנו. כל פיסת יומן היא פסע אליך. פסיעות זעירות אך בהולות, צעד כואב וצעד אוהב, כואב מאוד, אוהב מאוד... הכי חשוב שתדע שאנחנו אהבנו אותך ועודנו. אל תהיה עצוב ואל תבכה - אנחנו עושים את זה מצוין גם בשבילך. אז אל תבכה, אני בוכה בשבילך!".
כתב האח נעם:
"מלאך שהיה ילד / וילד שהפך למלאך / הגדרת לי מחדש את המושג טוב-לב, / לשכמותך אין אח ורע / ויחד עם זאת, אלון אחי הצעיר והאהוב כל כך, / המון, המון אנשים / באו למסיבת הפרדה שלך. / ... אני חש כאילו קרעו אותך ממני / ואני כל כך, כל כך לא / רוצה להיקרע / שמור על עצמך / ילד מתוק ונצחי שלי".
כתב איתי, חבר ילדות:
"אינני יודע אם אני ואלון היינו חולקים זמנים כל כך נהדרים, לולא האהבה המשותפת שלנו ללהרגיש. בין אם זה לצחוק, לצלם, לכתוב ולעשות שטויות. אלון היה המלך של זה. ... הוא היה מיוחד בסקרנות שלו ובאהבה שלו לכל כך הרבה דברים. תמיד הערצתי את סבלנותו ואת היכולת שלו ללמוד לבד...".
מיה, ידידה קרובה, נפרדה מאלון בשיר:
"יחף, מתולתל, מחייך חיוך מרגיע... / יותר מדי מיוחד - אתה... אלון, // כל כך הרבה קסם... / כל כך הרבה כישרון... / אדם נפלא וטוב, / ואוהב ואהוב - אתה... אלון // ולא ניתן לתפוס שאתה לא כאן עוד... / ולא ניתן להמשיך בלעדיך... / איך העולם הפסיד אותך... אלון, // האור בעיניך המחייכות, / הכוח רב שבך / והאהבה העצומה שבה חיבקת את כולנו - / ממשיכים למלא אותנו בך, אלון, תמיד... ".