הרוח שלחשה לי את שתיקת דמך
פסחה על מסילות היום שבו רגעת
ונשאה את תמונת ידך שויתרה והונחה
בין המשברים של עלומיך
אל הדהוד כבד לתוך הלב – חד, מדויק, מפלח
וכמו טרפו את הרכות שדרשתי מליבך
לגעת בכאב, באושר , ביפה שנבע ממבטך
ומה עכשיו אל האל ואל אלה
אל אלו אללי, אל אלון אחי אתה לא אל לא אגדה
בשם ודם היית, ועודך נשמה?
יכול אני פתאום לבכות , לצחוק לרקוד
זה אתה שם , אני איתך?
דמעה עוד משגשגת ורוחשת לכמיהה
לחוש אותך עכשיו כואב צוחק ומאושר
בתוך עצמי בתוכך
והרי זה נצח שקולך לא ישמע
ותחושת גופך התפוגגה ולא תשוב
ועל כן אתה בתור מבחין בדקויות
עשה סימן, תן לי אות
הריני כאן מקשיב אקשיב לעד אל התחושות