אלבום תמונות
אחי הקטן
לא מצליחה למצוא את המילים שיוכלו לתאר את עוצמת הגעגוע...
הזמן לא עוצר, יום אחרי יום, השמש זורחת, הגשם יורד, עונות מתחלפות והחיים ממשיכים, בלעדייך...
נוכחותך מורגשת אך אתה אינך...
עזבת אותנו בלי להיפרד ואנחנו בלית ברירה- נפרדנו ממך.
כל יום שעובר מרחיק מאיתנו את קיומך ובכל יום שעובר אני חושבת עלייך, נזכרת בך ומתגעגעת יותר ויותר...
הלכת מאיתנו ונשארנו כואבים ובוכים, מלאי עצב, מלאי תהיות וסימני שאלה שאת התשובות עליהם רק אתה יכול ולא יכול לתת...
אתה מביט עלינו מהתמונות, מחייך אלינו כמי שיודע את כל מה שאנחנו, אלה שנשארו מאחור, אינם יודעים...
יותר מאשר בחייך חיי היום סובבים סביבך, תוהה כל הזמן איפה אתה עכשיו ומה אתה חושב, איך היית מגיב על דבר זה או אחר, והאם דברים היו נראים
אחרת אם עוד היית כאן איתנו ?!
כל שמחה מהולה בעצב, כי גם הרגעים הטובים אינם מושלמים כשאתה איננו, גם הזיכרונות הטובים מלווים במחנק בגרון, בהרגשת פספוס וגעגוע...
ולפעמים אני נזכרת גם במריבות שלנו, בכל הויכוחים ומקווה ששמעת כשביקשתי סליחה, מקווה שאתה יודע שהכול מאהבה, וכן אפילו לרגעים האלו אני מתגעגעת, הכול מתגמד אל מול עוצמת הגעגוע...
שנה עברה ושקרן מי שאומר שהזמן מרפא, הגעגוע רק גובר עם הזמן, הכאב לא נעלם, גם לא הצער, אני חושבת עלייך בכל לילה לפני השינה ומקווה שתופיע בחלום, כי בחלומות שלי כל השנה האחרונה נמחקת ואתה שוב פה איתנו כאילו כלום לא קרה!
אני יודעת שיום יבוא ועוד ניפגש ואז אולי אהיה מאושרת שוב, מאושרת כמו שהייתי רוצה להיות.
תשמור על עצמך בכל מקום שאתה נמצא בו...
אוהבת לנצח,
אחותך הגדולה,
ענבל.