אלבום תמונות
מושיק
חודש עבר, ואנחנו חזרנו לפה, אמא, אבא, ענבל, סבא, סבתא, סבתא, דודים,דודות חברים ואני,
כולנו עדיין מלאים בכאב,
הרגשת בלבול והכי הרבה בגעגועים געגועים למה שהיה ואף פעם לא יחזור,
לימי שישי שכל כך אהבנו,לצפייה שתחזור מהצבא,
לחיוך שלך, לעיניים המדהימות שלך, אלייך,
אני עוברת ליד הדלת של החדר שלך כל יום, ולא יודעת אם להיכנס,
כל כך הרבה זיכרונות יש לי משם את יום שישי האחרון שלך בבית, בילינו שם, ישבנו העלנו זיכרונות, צחקנו על כל השירים, המשחקים והשטויות שהיו רק לנו שהיינו קטנים? אני מתגעגעת לזה כל כך, ומנסה לחשוב איך ממשיכים הלאה.
קשה לראות את כולם שבורים, ולדעת שאתה כבר לא יכול לבוא ולתת,
לחייך את החיוך המיוחד שלך ולהגיד שיהיה בסדר.
אבל אנחנו פה נמשיך לחיות, כי אין ברירה. אתה תמיד תלווה את כולנו לכל מקום, בכל שעה, ברגעים של עצב ושמחה.
אני רוצה שתדע שאהבתי אותך כל כך, אני תמיד אוהב אותך, ואזכור איזה אח טוב היית, שתמיד דאג לי, וגונן עלי.
יש לי רק בקשה אחת אחרונה.
תשמור על כולנו שם למעלה, כי לבד לא נוכל לעבור את זה, אנחנו צריכים פה אחד את השני.
אוהבת לנצח,
אחותך הקטנה..עדי