רב"ט עזרא דוד ז"ל

4.5.00

עזרא

את הרגע הזה אני לא אשכח כל חיי. יום שישי, השביעי באפריל 2000 7:00 בבוקר:
היום בו הודיעו לי על מותך.
אין מילה בעולם שתוכל לתאר את ההלם, הכאב, הצער והאובדן שחשתי באותה השניה.
בהתחלה חשבתי שזה סתם חלום רע, הרי איך יכול להיות שבחור כזה חזק וחסון כמוך, יאבד את חייו ברגע? איך?
אתה יודע, עזרא, הרגע הקשה ביותר בשבילי היה בהלוויה שלך, לראות אותם מורידים אותך בתוך ארון לאדמה, המקום בו תשכב לעולמי עד.
באותה השניה חלפו בזכרוני כל אותן השעות שבילינו יחד, פה, בבית הספר שכל כך אהבת: זורקים לסל, לומדים למבחנים, מרכלים על הבנות.
היית בחור כזה שקט, צנוע, ביישן. אין אדם שלא דיבר בשיבחך אחרי מותך הפתאומי והבלתי נתפס.
בפעם האחרונה שראיתי אותך, נפגשנו בקניון, ודיברנו רק שתי דקות, כי מיהרתי נורא. הספקתי להחמיא לך, ולומר לך עד כמה שרירי וחסון נהית, ואיך הצבא, שכל כך רצית לשרת בו, וכל כך רצית לתרום לו מעצמך, הפך אותך מילד - לבחור למופת.
אם הייתי יכול לבקש משאלה, ולו רק אחת, הייתי מבקש לראותך, רק לשתי דקות, לא צריך יותר, לחבק אותך, ולהגיד לך עד כמה אהבתי אותך, ועד כמה אתגעגע אליך, ועד כמה תחסר לי. אז אני הולך, לבכות לך תהיה חזק למעלה!
תנוח בשלום על משכבך אחי, אזכור אותך תמיד!!

עידו