תחילה חשבו לסגת על המשאית אך לשם כך היה צורך לפרוץ נתיב נסיגה חדש, מה גם שהפצועים סבלו מהטלטלות. על-כן הורדו הפצועים מהמשאית ומוטה אירגן את הלוחמים לנסיגה רגלית. הבעיה העיקרית הייתה שלא היו מספיק אלונקות עבור כל ההרוגים והפצועים. לכן, היו צריכים לאלתר אלונקות מרובים, חולצות ומעילים שנקשרו זה לזה. ההליכה הייתה קשה. ארבעה לוחמים נשאו אלונקה ולוחם חמישי איבטח את ההליכה. תוך כדי הליכה נפתחה אש על הכוח. במהלך חילופי האש נפגעו שני לוחמים נוספים. כשהגיעו הצנחנים לכביש נפתחה עליהם אש מקלע שפגעה בלוחם נוסף. חוליית החוד של טיבי עברה את הכביש בריצה בין צרור לצרור.
אחר-כך חזרו הלוחמים תחת אש וסייעו בהעברת הפצועים את הכביש. מסילתי, החובש, רץ בין הפצועים וחבש אותם. חלאווה לקח את הרי שפירא והנס שמואל וביחד הסתערו על עמדת המקלע המצרית באש ורימונים. שני מצרים נמצאו הרוגים. דוידי הסתער עם הכוח שלו על עמדת מקלע אחרת ושיתק אותה. כשהגיעו לואדי חליב מצאו הכוחות מחסה מהאש המצרית, התארגנו מחדש והמשיכו בנסיגה עד לצוותים הרפואיים באמבולנסים. שם העבירו את ההרוגים והפצועים לטיפול הרופאים והמשיכו לקיבוץ נחל עוז. המוראל היה ירוד שכן אמנם המשימה בוצעה אך המחיר, שמונה הרוגים ושלושה-עשר פצועים, היה כבד. מוטה החליט כי שירה תרומם את מצב הרוח ופקד על הלוחמים לשיר. כך בשירה ובצעד אחיד הגיעו הלוחמים לנקודת האיסוף שם פגשו את שר הביטחון והרמטכ"ל.