גדוד הנח"ל המוצנח התחיל את מלחמת יום כיפור בעמדות הגזרה הדרומית של רמת הגולן. כשהחלה ההפגזה הסורית על המוצבים הישראלים לאורך כל הגזרה, היה יורם יאיר (ייה), מפקד הגדוד בדרכו מירושלים לרמה. כמה ימים קודם לכן החליף ייה את מפקד הגדוד הקודם יעקב ב. שנפצע ברגלו. כשהגיע ל"אל-על" תפס את הפיקוד על הגדוד והחל לקבל דיווחים בטלפון וברשת הקשר מהמוצבים לאורך הגבול. הדיווחים מהמוצבים היו שקולים ועניינים וציירו תמונה של מלחמה כוללת.
הסורים הפגיזו את כל המוצבים הישראלים ובנוסף הזרימו כוחות שריון וחי"ר גדולים לכבוש את רמת הגולן. מול הסורים ניצב כוח ישראלי קטן של שריון שלא היה בכוחו לבלום את התקדמות המתקפה. כולם חיכו לכוחות המילואים שיבואו לבלום את השריון הסורי. ברמת הגולן החלו בפינוי האזרחים מכל הישובים ומהמוצבים כבר נשמעו קריאות לעזרה בקשר. טנקים סורים כבר הגיעו לפתחי המוצבים ובקלות יכלו לעלות על כוח הנח"ל במוצב ולכבוש אותו מידיהם. הסורים הזרימו טורי שריון לאורך כמה צירים לאורך הגבול ולא התעקבו במיוחד לכיבוש המוצבים. כל אותו הזמן עמדו חיילי הנח"ל, גולני והשריון בעמדות המוצבים ונתנו את המידע המהימן היחיד על המתרחש בגזרה. זאת למרות שהיו נתונים להתקפות של שריון חי"ר וארטילרה סורית.
חיילי הנח"ל המוצנח עמדו בהפגזות והתקפות הסורים לאורך כל ההתקפה על המוצבים. כשהגיעו לעזרתם כמה טנקים ישראלים נודע להם כי אלו שרידים של פלוגות שריון שהושמדו על ידי מארבי נ"ט סורים. הכוח ששלח ייה לפינוי המוצבים לא הצליח להגיע וגורלם של המוצבים הופקד בידיהם. המצב היה גרוע. בכל המוצבים היו פצועים ואף כמה הרוגים. לא נותרה כמעט תחמושת וגם לא הרבה מזון ומים. הסורים ניתקו את דרכי הבריחה כך שהלוחמים לא יכלו לחמוק ברגל אל כוחותינו ותגבורת המילואים עדיין לא הגעיה לרמה. למרות זאת לא עלו הסורים על מוצב תל-סאקי שהכיל מספר מצומצם של לוחמים ולא היה ברשותו אפילו נשק נ"ט תקין יחיד.
כנראה חשבו כי המוצב מאוייש בכח גדול. במקום לנסות לכבוש את המוצב נעמדו הטנקים הסורים סביבו והפגיזו ללא נסיון להתקדם. "זה הסוף" קרא מנחם מהמוצב בקשר, "מסרו ד"ש לכל החבר'ה, יותר לא נתראה". יותר מאוחר ניסו להתפנות בכוחות עצמם אך בגלל הפצועים הייתה המשימה קשה ולא נותר אלא להתפלל לנס. כשחשבו שהסורים כבר התייאשו מהם שמעו פתאום קריאות בערבית בתוך המוצב. הסורים תקפו ביריות ורימונים והכריחו את הלוחמים להתבצר בתוך הבונקר. גם לשם זרקו הסורים מספר רימונים ואף שבו חייל אחד שיצא בידיין מורמות. המתבצרים שכבו פצועים בתוך הבונקר וחיכו לכוחתינו שיגיעו לחלצם, עם רימונים ללא נצרה בידיהם שמא יחזרו הסורים.
למזלם חשבו הסורים שלא נותרו עוד חיילים בחיים בתוך המוצב. לאחר שזרקו כמה רימונים נוספים לתוך הבונקר התרחקו הסורים. לאחר שעות רבות של ניתוק שבמהלכם כבר נואשו בגדוד מהלוחמים בתל סאקי נשמעה לפתע קריא בקשר. "כאן גפרור, כולם פצועים והרוגים, המצב חמור מאוד, חייבים חילוץ מיידי!" היה זה אחד השריונאים שעוד יכל לזוז וזחל עד לטנק שבמוצב כדי להביא מים. שם מצא מכשיר קשר תקין וביקש סיוע מהגדוד. המג"ד עודד והבטיח חילוץ ואמנם זה הגיע אם כי רק בצהרי יום המחרת ורק לאחר שספגו עוד רסיסים מרימונים סורים. הסורים שתפסו מחסה במוצב מהפגזות ארטילריה של כוחותינו התלבטו אם הישראלים בבונקר חיים או מתים והחליטו לזרוק רימון ולהתרחק. בנס לא נהרג אף אחד. אחר כך הגיעו כוחותינו לתוך המוצב וסרקו אותו בזהירות תוך קריאה לניצולים באם נשארו בחיים. עבור הפצועים בבונקר הייתה זו הגאולה והם ידעו כי נצלו ממוות. יותר מאוחר פונו על זחל"מים הכוחות שעוד נותרו בחיים משאר המוצבים. הכוחות התרכזו במפקדה ברפיד ומשם עלו כעשרים לוחמים על כל טנק במטרה לסגת אל הכינרת. כנשתקלו הטנקים ונאלצו להשיב אש ירדו הלוחמים והלכו ברגל אחרי מנחם הסמג"ד שהוביל אותם אל הכינרת וכך הציל 150 לוחמים ממוות.
לאחר שלושת ימי הלחימה הראשונים ברמה היה המגד סבור שהמלחמה של גדוד הנח"ל המוצנח תמה. אולם לאחר עשרה ימים של איסוף הלוחמים, ארגון הכוחות והצטיידות הצליחו לשכנע את הפיקוד כי הגדוד עדיין קיים ולא הושמד. הגדוד קיבל פקודה לרדת לתעלה שם לחמו צנחנים, חי"ר ושריון מול המצרים על אדמתם. לאחר שהיה של יומיים בסיני חצו הלוחמים את התעלה רכובים על זחל"מים. בצידה השני של התעלה קיבלו פקודה לטהר את איזור החיץ החקלאי מחיילים מצרים האורבים לטנקים המתקשים לנוע בסבך. לאחר יום שלם של טיהור זהיר תוך נסיון להמנע כמה שיותר מנפגעים חנו לוחמי הגדוד בשטח. בכוח שנשלח לטהר את שדה-התעופה פאיד עלה חייל על מוקש ומת מפצעיו. למחרת טיהרו שטח גדול יותר תחת ארטילריה מצרית וברקע הפיקוד מזרז לסיים את המלאכה לפני הפסקת האש.
כדי לסיים את המשימה לפני חשיכה עלו על הזחל"מים והתקדמו רכובים תוך כדי ירי לכל כיוון. למחרת עבר הגדוד תחת פיקודה של חטיבת שריון וקיבל משימה לטהר שטח גדול ורחב בו מתפרסת חטיבת שריון. הגדוד התפצל לשני כוחות עיקריים; אחד בפיקוד המג"ד ואחד בפיקוד אבי הסמג"ד. כך טיהרו תעלות ובונקרים לאורך התעלה כשההגנה המצרית הולכת ונשברת. לפני החושך כבר דיווח המג"ד: "הסוללה בידי". אותו היום שבה הגדוד כמאה חיילים מצרים. את הלילה העבירו בתפישת חיילים מצרים נוספים שהתחבאו בתעלות מכוסות מתחת לתעלה. לאחר שנכנסה לתוקף הפסקת האש נשלח הגדוד לעיר סואץ.
במהלך סריקה אחר כוח מצרי שחדר לכוחותינו פגש במג"ד בקצין מהאו"ם שמסביר לו כי המצרים ממוקמים באיזור ומוכנים להגן על עמדותיהם. המג"ד דרש להפגש עם מפקד הכוח המצרי שהיה בדרגת אלוף משנה והתלווה אליו לסיור בשטח. לאחר לחיצת יד וכמה ויכוחים היסטוריים הצליח לשכנע את המצרי להסיג את כוחותיו, שהיו בסדר גודל של גדוד שלם, כשני קילומטר לאחור בלא אף יריה אחת. הייתה זו המשימה האחרונה של גדוד הנח"ל המוצנח במלחמה.
לסיכום
גדוד הנח"ל המוצנח קיבל תפקיד חשוב בבלימת המתקפה הסורית על רמת הגולן. ללא הלוחמים הנצורים במוצבים שהעבירו מידע שקול לאחור ספק אם היו הסורים נבלמים בזמן. ספק גם אם היו הלוחמים הנצורים לוחמים בכזו גבורה לולא האמינו שכח ישראלי נמצא כל הזמן בדרך לחילוצם. לאחר הפגיעה הקשה שספג הגדוד בהגנה על רמת הגולן החליט המגד לנקוט בזהירות יתר במשימות שקיבל בגזרה המצרית. הגדוד מילא את כל המשימות שקיבל מעבר לתעלה כמעט ללא נפגעים ושם סיים את המלחמה.