אלבום תמונות
מלאכת הכתיבה, לא היתה לי אף פעם קשה,
אך היום ברצותי להעלות קווים לדמותך
פרחו המילים
והיד רעדה
מצאתי עצמי כותבת טיוטות
ומעלה זיכרונות וחוויות,
אך שום מילה ואמירה,
לא בטאו את אובדנך כהלכה,
ובכלל!
על מה אכתוב ואספר,
על חריצותך ושקדנותך?
היותך המצטיין בבני כיתתך?
או על חכמתך הגדולה
ומה יועילו כל אלה באמירתם?
ואתה אינך כאן?
או שמה אכתוב על התנהגותך הבוגרת,
על נימוסיך ועל "דרך ארץ"
על היותך משאת נפשה של כל מורה ומורה
הלוואי וירבו תלמידים כאלה בכיתתה?
ומכיוון שכך, וכל המילים הבנאליות כבר נאמרו
ואילו היית כאן היית דורש בתוקף
שאפסיק לשבח ולהלל
כי כך היית עופר, צנוע ושונא ראווה,
בחרתי לכבדך תלמידי
ולכתוב על דברים שאתה חלמת
ועל כן דפדפתי במחברת ספרות כתה ז' השמורה עמי,
ומצאתי מאווים ואמונות
היכולים לעורר בכולנו התרגשויות.
וכך כתבת איך היית אתה משכנע נערה
מה היית מציע לה - בעקבות שירו של ביאליק
"בין נהר פרת ונהר חידקל..."
ובלשונך- בלשון נער מתבגר בן 13 אצטט:
"נערה יפה
כולם באים אחרי,
יש לי השכלה גבוהה,
יש לי בית
יש לי דירה ומכונית
אני עשיר
בואי אליי"
ולשיר זה חיברת סיומת אופטימית ואחרת
שאכן הנערה תשיג את אהובה
ועל כן כתבת:
"לילה בוקר וערביים,
אשא עיני אל העבים
והנה יום אחד הוא יבוא
ידידך הוא מענה למאווייך
הוא השדה שם תזרע באהבה ותקצור בהודיה
הוא השולחן לסעודתך והאח שלמולה תחם
אליו תבוא ברעבך ולמען מצא שלווה תחפשנו.
עת יגלה רעך מחשבו לפניך ואינך מסכים עמו
לא תחשוש מן הלאו בהגיגך
ולא תחריש מלומר הן בהסכימך,
ועת ידם רעך - עוד יקשיב לבך ללבו."
(ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן)
מעטים הם האנשים שניתן מבעוד מועד להעריך שחייהם יהיו שזורים בחייך לאורך שבילי החיים, מעטים הם האנשים שניתן עמם לתכנן הרפתקאות, מעטים הם האנשים שניתן עמם לרקום חלומות, עוד יותר מעטים הם האנשים שניתן עמם בסוף להגשימם. חיי וחייו של עופר לבטח היו נשזרים, חלומותינו המשותפים לבטח היו מתגשמים, ולפחות מספר הרפתקאות היו מתקיימות. עופר היה מאותם מעטים וחסרונו בפסגות ובגאיות החיים מורגש יום יום.
שי נשילביץ
רחובות, שישי 28.12.2002