סמל עופר עופרי אריאלי ז"ל

אלבום תמונות

מעולם לא חשבתי שיבוא יום ואדבר על עופר בזמן עבר.
דווקא עליו, שהיה התגלמות העתיד, צרור אפשרויות, יכולות ותקוות שאמורים היו להתממש ולהתפתח במשך השנים.
הכרתי את עופר בשלהי קיץ 1982, כשמשפחתו הגיעה מהמושב בבקעה אל גבעון החדשה, אז ישוב קטן, בו עקבתי מקרוב אחרי ילדותו והתבגרותו. כשכנה, כמורה, כמנהלת ביה"ס היסודי בו הוא למד, וכידידת המשפחה. לרגע לא התאמצתי לשמור, חרוטים בזיכרוני, חוויות משותפות, פגישות משותפות, מעשים שנעשו, פרקי חיים בצוותא.
כי לא העליתי על דעתי, שיבוא יום, בו אנו שהכרנו אותו, שגידלנו אותו, שהיינו לידו וליד משפחתו ברגעים היפים והשמחים של ילדותו ונעוריו, כמו מסיבת בר המצווה וטקס סיום כתה ח', נרצה ללקט כל פירור של זיכרון, וננסה להעלותו בכוח על פני השטח כדי להרכיב ולשחזר את הדמות שאהבנו, אותה אנו מבקשים לזכור.
והנה, אנחנו פה כדי לזכור ולשחזר את אותם האירועים שמלכתחילה לא נולדו כדי שנזכור אותם, כי הגורל הכה ולקח את עופר.
כשאני חושבת על עופר כילד, אני רואה אותו במגרש משחקים בישוב חדש. אותו מגרש שדודו, כמזכיר הישוב דאג להקים.
באותם ימים גרו בישוב כ- 30 משפחות. הילדים שיחקו כולם ביחד, בקבוצה רב– גילית בה כולם היו חברים. עופר היה תמיד הכי בוגר והכי רציני בחבורה, ולי כאם לילדים יותר קטנים, הייתה התחושה שאם עופר בחצר, אפשר להיות רגועים, כי יש על מי לסמוך, כי עופר לא ייתן למשחק להיהפך להשתובבות בלתי מרוסנת, ובמידת הצורך, ייקח פיקוד וידאג לעניינים.
תוך שיחזור הרגעים היפים, עולים ניחוחות המטבח של רינה, האמא האוהבת והחמה, שדאגה תמיד שהאוכל יהיה מוכן כשהילדים חוזרים מביה"ס, הקפידה לקיים בצורה טקסית ובקפדנות את כל הריטואלים הקשורים לשעת ערב ולשעת השכבת הילדים לישון, וכשהמשפחה עברה לגבעת זאב, דאגה שלעופר תהיה הפינה שלו, עם מנורת לילה ליד מיטתו, כי עופר, תלמיד חרוץ ושקדן, היה מתעורר מוקדם בבוקר וחוזר על חומר הלימודים לפני שהולך לביה"ס, על מנת לוודא שאכן הוא מוכן לקראת המבחן. ועופר תמיד היה מוכן למבחנים, לכן, ציוניו לא נפלו מה – 10 הנכסף.
כי עופר היה תלמיד מבריק. במקצועות ההומניים היה מעמיק, ביקורתי, בעל יכולת נדירה לילד בגילו, שהתבטאה בניתוחים יוצאי דופן של אירועים ותהליכים.
זכור לי ביקור מפקח ביה"ס בכתה של עופר, התנהל שם שיעור היסטוריה בנושאים הקשורים לשיבת ציון בתקופה של גלות בבל. רמת הדיון והדילמות שעלו באותו שיעור, סביב הנושא "העלייה לארץ - כן או לא", לא היו מביישים חברה אינטלקטואלית של מבוגרים. ועופר היה בין מובילי הדיון ומהמושכים אותו כלפי מעלה.
כי היה זה עופר, בולט ומתבלט, תורם לרמת הדיון, מתבטא בביטחון ובמקוריות, באמצעות אוצר מילים עשיר ומגוון.
בלימודים הריאליים היה, פשוט, 3-4 דרגות מעל הרמה של בני כיתתו – הייתי מורתו ובהתחלה לא הבנתי מדוע הילד מפריע בשיעורי מתמטיקה, לאחר שיחת בירור עם רינה ודודו, במקום לנזוף בילד, מצאתי את עצמי, כמורה שהייתה אז בשנותיה הראשונות, לומדת פרק חשוב בפדגוגיה ובדידקטיקה: הילד הפריע, פשוט,כי השתעמם. את החומר הנלמד בכיתה הוא כבר ידע כי למד אותו לבד או יחד עם אביו. אז,בטח הפריע ! לא מצא עניין בשיעור בו הנלמד היה ידוע לו מזמן.
ואם על אביו מדברים, דודו רצה תמיד להיות מעורב – לא רק בלימודים אלא גם בכל הפעילויות החינוכיות והחברתיות בביה"ס. האכפתיות שלו התבטאה בכך שהתנדב תמיד ראשון ללוות טיולים. ומי שלא היה בטיול השנתי כשעופר היה בכתה ה', לא יודע טיול שנתי מהו: נסענו בטיולית, בישלנו אוכל משותף לכולם, היה מצב רוח נהדר – דודו וההורים האחרים היו על הכיפאק והילדים נהנו כל כך...
כי עופר, לא היה רק "חרשן". הוא היה ילד עליז ושמח, שידע לשחק וליהנות ממגוון רחב של פעילויות, כמו לדוגמא, הרכבת מטוסים. ובנושא זה מצא עופר שפה משותפת עם בני, כפיר.
אני זוכרת שפעם אחת, ישב עופר בחוץ, והמתין בסבלנות אך בקוצר רוח, שדודו ורינה יחזרו מהעיר כי הם הבטיחו לו מתנה – מטוס להרכבה.
ישבו יחד בני כפיר ועופר, על המדרגות של הקרוון שלנו שהיה הראשון בשורה, וממנו ניתן היה להשקיף על הכביש ולראות מרחוק את המכוניות שמגיעות לישוב בשביל הגישה. וכמובן, דודו ורינה הביאו את המטוס, ועופר, בדיוק שאפיין כל פעולה שעשה הרכיב אותו.
עופר גדל, סיים את ביה"ס היסודי, הוא היה בן המחזור הראשון של בית ספרנו, היינו גאים במחזור זה, והיינו גאים בעופר, ידענו שלאן שילך אם ישאלו אותו "באיזה ביה"ס יסודי למדת?" תשובתו תביא לנו כמחנכיו כבוד גדול.
באותה תקופה המשפחה גרה בגבעת זאב. לא ראיתי את עופר לעיתים קרובות. השתתפנו בשמחת המשפחה כשעופר חגג בר- מצווה. כל פעם שפגשתי את דודו או את רינה, שאלתי עליו והדברים ששמעתי גרמו נחת רב להוריו האהובים.
בחופש הגדול עופר היה עובד במועצה בתיקונים ובשיפוצים של מבנה החינוך – וכאן כמנהלת ביה"ס היה לי אתו מפגש על בסיס אחר לגמרי, התגאיתי בו ונהניתי ממנו, מהרצינות שלו, החריצות, הזריזות... היה אפשר לסמוך עליו.
הנה, אתם רואים, רק דברים יפים אני יכולה להגיד על עופר. מה שנחרט בזיכרוני, הם אירועים עליזים ותמונות יפות.
וחבל, חבל שעל הזיכרונות הנפלאים האלו, מאפיל הזיכרון האחרון שלי מעופר, המעמד הכאוב בו אנו נפרדים ממך עופר, בפעם האחרונה וחברייך הצנחנים, התמירים והקשוחים, עומדים ליד קברך ובוכים, כילדים. על עופר שהיה ואיננו עוד.
אך בלבנו, תישאר לנצח, ונזכור אותך תמיד
כבן מסור
אח אוהב
חבר טוב
תלמיד חרוץ

יהיה זכרך ברוך!

עידית טבק