סמ"ר גדי מיינפלד ז"ל

אלבום תמונות

גדי התנדב לסגולי הכומתה. הוא היה חובש קרבי, וזה היה תפקידו בפעולה האחרונה בה השתתף. כבר בשלב הראשון של הפעולה נפצע אחד החיילים. גדי הגיש לו עזרה, חבש אותו, עודד את רוחו. מפקד הפעולה שאל אותו "מה החלטת גדי, אתה נשאר עם הפצוע או ממשיך הלאה?" גדי בחר להמשיך הלאה. עד שכדור פגע גם בו.

מתוך עיתון במחנה:
חמישה חיילי צה"ל נהרגו, ואחד נפצע, בהיתקלות עם חוליית מחבלים שארעה ביום שני בלילה בשעה 23:00 באזור שבעא, מרחק כשני קילומטרים מגבול לבנון בתוך רצועת הביטחון. כח חיילים מפלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי, ממרחק של 40 מטר. שני מחבלים נהרגו במקום. שני מחבלים אחרים הסתתרו מאחורי סלעים גדולים.
הכח החל להסתער לעברם ואז נהרגו חמישה חיילים: סרן יובל ווינשטיין, סמ"ר גד מיינפלד, סמ"ר רועי דום, סמל אמנון קדמון, וסמ"ר טל גיא - זכרונם לברכה. חייל אחר נפצע באורח בינוני. שני מחבלים, ביניהם פצוע, נמלטו. אלוף פיקוד הצפון יוסי פלד שהגיע למקום הארוע: "המחבלים, מארגונו של ג'ורג' חבש, פעלו בגזרה המוכרת להם ובצירי חדירה בהם ניסו בעבר להגיע לישראל".

ואז באמצע, ברגע שאתה הכי לא מוכן, זה נוחת עליך. והרי אף פעם אנחנו לא מוכנים. ואתה לא מבין למה, ואיך יכול להיות שזה קרה לך, ולאט לאט אנחנו קולטים, שאין לנו שליטה. לא על הרגע הזה, לא על הרגע הבא, לא על המחר. וזה כל כך קשה.

ביום שני ה-26 לנובמבר 1990 מלאו לעופר 13.
בבוקר הגיעה הבשורה. עופר בכה "אמא, תגידי להם. זה לא נכון. מאיפה הם יודעים? הם בטח טועים".
עופר, הם לא טועים, הם בודקים, עניתי לו.
ביום האחרון לשבעה, עופר עלה לתורה.
בבוקר, הלכנו לבית הכנסת, לבושים בבגדי אבלים ועופר הניח תפילין. חזרנו הביתה, ישבנו עוד שעתיים, ונסענו לבית העלמין.
הכל התערבב זה בזה - בר המצווה והשבעה. ובשנה שבה הצטלבו התאריך העברי והתאריך הלועזי. אז עלינו לקבר שלך, גדי.
ובערב, היו עוגה ונרות וחגגנו יומולדת לעופר.

חלפו 19 שנה מאז הלכת מאיתנו. 19 שנה כמניין שנות חייך. כמה קצרים היו חייך!?
ואנחנו, חווינו גידול ילדים, חתונות, בריתות, שמחות, בילויים, נסיעות לחו"ל ועוד ועוד ועוד.
ואת כל זה אתה החמצת בחייך הקצרים וזה הרי כואב לי.
בכל אירוע, בכל שמחה, בכל רגע השמחה תמיד מהולה בעצב, כי אתה חסר לנו.
אוהבת אותך
אגב, לפני שנה שיניתי את שמי מטליה להילה

גדי,
סבתא צילה נהרגה, כשאתה היית תינוק.
סבתא פאני נפטרה, כשהיית נער.
ומשתיהן נחמה פורתא, נמנע שברון הלב, ייסורי האובדן והצער.