במכתב למשפחה מתאר מפקד החטיבה את עוז במילים אלו : "תמיד קשוב, שקול, עירני, חייכן ונכון לבצע כל משימה שתוטל עליו, גם אם אינה קשורה באופן ישיר לתפקידו כרופא." וממשיך ואומר אותו מפקד: "במהלך שירותו טיפל עוז במאות נפגעים, שנפגעו כתוצאה מפיגועים ומתאונות, יהודים וערבים, ותמיד באותה רמת מסירות שכל כך אפיינה אותו."
"כמפקדו הישיר, הבנתי שיש לי הוכות לפקד על אדם יחיד במינו. לא פעם חשבתי על כך שההיכרות עם עוז, שכל כך תרבה תכונות חיוביות מגולמות בו, מסייעת בידי להבין מושגים מופשטים שמרבים להשתמש
בהם אך קשה להבין את פשרם, כגון: "מלח הארץ" או "אדם איכותי". עוז מצא את מותו בדרכו הביתה, למשפחה איכותית, חמה ותומכת, שרק בתוך שכמותה יכולים לצמוח אנשים מסוגו."
בתעודת הוקרה וכבוד לזכרו של רב-סרן ד"ר עוז תיבון נאמר בין היתר "עוז ראה את שירותו כשליחות
ונשא בה במסירות ובאהבה. נכוו ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה למד עיניו."
מפקדיו מחיל-הרפואה כתבו: "לנו, מפקדיו ועמיתיו לעשייה ייחסרו תמיד חיוכו השקט, מבטו הנבון ושנינותו. בהילקחו מאיתנו איבדנו עמית ורע".
עוז האמין בשלום. בראיון שנערך על-ידי עיתון "במחנה", כחצי שנה לפני שנהרג, ומעולם לא פורסם, אמר עוז: "יש סיכוי לא רע לחיים משותפים בחברון בעתיד. בדקתי את שני הצדדים מקרוב, ומתוך הניסיון הרפואי שיש לי, אני יכול לומר, כי הדם של כולנו הוא באמת באותו צבע".