רב"ט מרדכי מקסי רוזנברג ז"ל

אלבום תמונות

היה לי אבא מיוחד מאוד. אדם עם הרבה סבלנות. כשאני נזכרת בו הכל מתערבב, האסוציאציות עולות בי ללא סדר.

אני הייתי משיגה ממנו הכל. זכור לי מקרה שהייתי בערך בת 4 או 5. יצאנו למרכז בקרית גת. רציתי מאוד לאכול פלאפל, אמי אמרה שהם לא יקנו לי, בכיתי וכשאימי הלכה לבית מרקחת לקח אותי אבי וקנה לי פלאפל. כשחזרה אימי חייכתי אליה בחיוך ערמומי כזה, ואבי אמר לה שתעזוב אותי.

בתקופה שגרנו בעיר היינו נוסעים כל שבת לחוף באשקלון, אבי ואני היינו בונים ארמונות בחול. אהבנו לטייל ונסענו הרבה ליער המלאכים שהיה קרוב מאוד לקרית גת. אבי ואני השתוללנו הרבה על מתקני העץ שהיו שם. טיילנו הרבה לבית גוברין, ליער קנדה וללטרון. בקיצור עשינו הרבה טיולים משפחתיים.

תמיד אבי הצדיק אותי, ידעתי איך לטפס עליו. בהשכבות בכיתות תמיד היה בא איתי. אותו יותר אהבתי. תמיד הייתי רואה את "שחורית" (הכלבה שלנו) ליד מחסן התחזוקה ואז הייתי מחפשת אותו. תמיד הסתובבתי בין הרגליים שלו. בימי שבת היינו הולכים לדוג באגם, אף פעם לא היינו דגים שום דג, תמיד הדגים היו קופצים סביבנו. יום אחד כשהלכנו לדוג מצאתי מלכודת ובפנים היה דג אחד מסכן. קרה לא פעם שנתקעה לנו החכה, אבי משך את החכה בחזרה ונפל למים, הוא יצא מהמים כולו מרוח בבוץ. זה היה כל כך מצחיק, אבל אף פעם לא כעס. רק בגללי אבי עבד בשבתות בפינת החי. היינו מאכילים ביחד את החיות.

לי ולאבי היה מן מנהג כזה שתמיד היינו רבים בצחוק כמו ילדים קטנים. יום אחד העפתי אותו מהספה לריצפה, אמי היתה מתרגזת על הבלגן שעשינו לה.

זכורתני שלקחנו רכב לחבר לשבוע ימים לאילת, כל 5 דקות "שחורית" הקיאה, עצרנו וכך זה נמשך כל הדרך. עצרנו בחניון ליד יוטבתה, אמי החליטה שהיא ישנה במכונית ואבי ואני ישנו באהל בחוץ. חצי לילה לא נתתי לאבי לישון ולקחתי לו את השמיחה. באמצע הלילה דפק שלט פח על הגדר, אבי קם וקשר אותו. למחרת בבוקר אבי היה מאוד עצבני וכעס שלא נתתי לו לישון ואמי צחקה עלינו.

עוד קטע כשוב ששכחתי לספר זה שאבי הביא את "שחורית" הביתה. הוא נסע להביא אותה מדודה שלי. כשנכנס הביתה כולנו התנפלנו עליו, איפה הגורה? אבי ענה בתמימות, איזה גורה? בסוף אבי שם את הסל על הריצפה בשכיבה ויצאה משם גורה שחורה קטנה, מלאה שערות מתולתלות וכולנו התנפלנו עליה. אבי סיפר כשהוא נכנס לבית דודתי, גורה אחת ישר התרגזה עליו והגורה השניה באה וליקקה אותו, לכן החליט לקחת את הגורה השקטה. קראנו לה "שחורית", ומאז היתה קשורה אליו מאד וכל היום הם היו ביחד. אבי היה לוקח אותה בטרקטור והיא היתה יושבת לו על הברכיים, כך היתה איתו בכל יום העבודה.

בקיבוץ היינו לוקחים טרקטור ויורדים כל המשפחה כולל האחים המאומצים למטע לקטוף תפוחים ואגוזים. כשאבי שמר לילה הייתי נוסעת איתו בג'יפ ותמיד הוא היה נותן לי להחזיק בהגה.

כשאבי היה מתגלח הייתי מתגלחת איתו והיינו מסתכלים במראה וצוחקים מזה. כמעט כל יום ששי היה אבי שם תקליט של להקת אבבא ומתחיל לרקוד לנו ריקודי בטן, כולנו היינו מתגלגלים מצחוק. אבי היה אומן בתחפושות פורים. חודשים לפני פורים היה מתחיל להכין תחפושת, היו לו תחפושות מאוד מיוחדות, לא פעם זכה בתחפושת השנה.

אבי עבד גם בתברואה במשק. הייתי הולכת איתו להוציא את העכברים מהמלכודות ואחר כך היינו מטביעים אותם.

הטיול האחרון שעשינו ברכב לחבר היה לגליל המערבי. לטיול הזה הצטרפה גם דודה שלי. ישבנו בעכו על המזח והסתכלנו בדייגים. שם אמרתי לאבי, איך זה שהם תופסים דגים ואנחנו לא?

אבי בנה לי מזחלת לשלג. הוא היה תמיד סוחב אותה, עד שפעם אחת רץ עם המזחלת והחליק על התחת, אמי ישר נכנסה לפניקה. המזחלת היתה מאוד גדולה לפחות שלושה ילדים יכלו לשבת בה.

כיום מה שנשאר לי זה רק הזיכרונות, הרבה פעמים אני חושבת לעצמי איך זה היה אילו הוא היה עכשיו כאן איתי? הוא מאוד חסר לי. לפחות אני הספקתי להכיר אותו ולחוות איתו פרק זמן לא קטן.

הזיכרונות ישארו בליבי לעד.