ממרחק של עשר שנים ומעלה, מלחמת ההתשה מצטיירת כחריגה ביותר במלחמות ישראל-ערב: היתה זו מלחמה בלתי מוכרזת, הארוכה ביותר
מבחינת התמשכותה, יוצאת דופן באופייה ובאתגרים שהציבה בפני צה"ל. היתה זו מערכה צבאית, שהתנהלה תוך חציצה מובהקת בין החזית לבין העורף, קרבות בלתי פוסקים בדרום הרחוק מזה והוויה של "העסקים כרגיל" בעורף. בהיסטוריה של צה"ל ניתן למערכה הכוללת, שהחלה לאחר הפסקת-האש בתום מלחמת-ששת-הימים ונמשכה לסירוגין עד הפסקת-האש בחזית התעלה גם בגבולות עם ירדן, סוריה ולבנון, השם "מלחמת אלף הימים" (למען הדיוק: אלף מאה ארבעים ואחד יום), מהם קרוב לשש-מאות ימי מלחמת-ההתשה עם מצרים.
במרוצת 17 חודשי הלחימה בין מארס 1969 לבין אוגוסט 1970, נגרמו למצרים אבידות כבדות בנפש ובהרס ערי התעלה. נהרסו מפעלים כלכליים חיוניים ומיתקנים צבאיים חשובים. אבידות צה"ל הסתכמו ב-244 הרוגים ו-683 פצועים. כן נהרגו בחזית התעלה 16 אזרחים ו-22 נפצעו, רובם תוך ביצור "קו בר-לב".
האם הושגה במלחמת ההתשה הכרעה חד-משמעית? האם ניתן לקבוע באורח פסקני כי אחד הצדדים זכה בה לנצחון ברור ואילו הצד האחר נחל כשלון מפורש? ברבות הימים הועלו שאלות אלו לא פעם ושימשו נושא לויכוח. בניגוד למלחמות קודמות, מרוכזות, קצרות ומהירות - מערכת סיני ומלחמת-ששת-הימים ממחישות היטב סוג זה של עימותים צבאיים בין ישראל למדינות ערב - עצם מהותה וטיבה של מלחמת התשה ארוכה, אפורה ומייגעת, מקשה על הסקת מסקנה לגבי תוצאותיה הסופיות בדפוסי התייחסות מקובלים. שתי עובדות אינן מוטלות בספק : ראשית, כשלונם של המצרים להשיג שלוש מטרות מוצהרות שאותן הציב נאצר לצבאו בטרם יזם וחולל את מלחמת ההתשה 17 חודשים קודם לכן - להתיש את כוחה של ישראל על-ידי הקזת דם ממושכת ועל-ידי ריתוק כוח אדם מגויס לטווחי זמן ארוכים; להשיג הישג קרקעי כלשהו מעברה המזרחי של התעלה; לדחוק ולהרחיק את צה"ל מקו המים.
שנית, במערכה משולבת של קרבות הגנה ופעילות התקפית נמרצת, כפה צבא הגנה לישראל בסופו של המאמץ המבצעי הנחוש על מצרים (ובדיעבד גם על בעלי בריתה הסובייטים) כי תסכים להפסקת-האש.
בפובליציסטיקה העיתונאית, ולעתים גם בספרות המקצועית, הוצגה אחרי שוך קרבות מלחמת-ההתשה, בהזדמנויות שונות, השאלה מה קדם למה ומה השפיע על מה: האם גרמו ההפצצות בעומק שטחה של מצרים על-ידי חיל האויר הישראלי את הגברת מעורבותה של ברית-המועצות במערבה זו או שמא התרחש תהליך הפוך, הווה אומר העמקת הפעילות המבצעית של הסובייטים לצד הצבא המצרי נגד ישראל לא הותירה בידינו ברירה אלא לנקוט בשיטת ההפצצות לעומק?
במרוצת מלחמת ההתשה מילאה הלוחמה האלקטרונית תפקיד משמעותי הרבה יותר מאשר אי-פעם בעבר וחיל האויר עסק בהפקת הלקחים המתחייבים מכך.
הפסקת-האש נקבעה, כאמור, תחילה למשך שלושה חודשים בלבד. ב-28 בספטמבר 1970 מת גמאל עבדול נאצר ויורשו על כס נשיאותה של מצרים, אנואר סאדאת, האריכה פעמיים, אך ב-7 במארס 1971 ביטל אותה באורח חד צדדי בהכריזו כי "מצרים אינה רואה עצמה כבולה לא להפסקת האש ולא בהמנעות מפתיחה באש".
מקורות: מרכז ההסברה/שירות הפרסומים