הפשיטה על נג'ע חמאדי גרמה לרגיעה יחסית במשך חודשים אחדים והיא איפשרה בין היתר, לצה"ל להתבצר ולהתכונן להפגזות. ב-8 במארס 1969 פתחו המצרים לפתע בהפגזה כבדה לאורך כל קו התעלה. מעתה ואילך יהיה קו המים לחזית פעילה במשך 17 החודשים הבאים, עד להשגת הפסקת-האש בליל ה-7 באוגוסט 1970.
המצרים שילמו מחיר כבד עבור יוזמתם התוקפנית, שנועדה להסלים את שלב "ההרתעה הפעילה": ב-9 במארס נהרגו בהפגזה ישראלית רמטכ"ל צבא מצרים, עבדול מונעים ריאד, בעת שסייר באיזור התעלה ליד איסמעיליה ; תותחי צה"ל הסבו לאחר מכן נזק כבד לכלי שיט מצריים, מתקני צבא, בתי זיקוק ומפעלי חרושת. תוך שבועות מעטים נטשו מאות אלפים מתושבי ערי הגדה את בתיהם ונמלטו מערבה.
בחודשי האביב והקיץ של 1969 תיגבר הצבא המצרי ללא הרף את כוחותיו המוצבים לאורך התעלה, כשמאגר כוח האדם העומר לרשותו נראה, בהשוואה למגבלותיה של ישראל בתחום זה, כבלתי נדלה. את כלי המשחית סיפקה ברוחב יד ברית -המועצות, ששיגרה יחד עם תותחיה אלפי מדריכים ויועצים. בהדרגה גברה מעורבותם של היועצים הצבאיים הסובייטיים, ונוכחותם במצרים - בהיקף שלא היה כמוהו אז בשום מדינה ערבית במזרח התיכון - עתידה להוות אחת הבעיות הסבוכות והרגישות ביותר, שיעמדו בפני ישראל בחודשיה האחרונים של מלחמת-ההתשה. הן הדרג המדיני המחליט והן הררג הצה"לי המתכנן והמבצע חייבים היו לכלול במערכת שיקוליהם במירב הזהירות את הגורם הסובייטי, באורח שיבטיח לישראל מרחב פעולה נרחב ככל האפשר במאמץ של יצירת לחץ על מצרים, אך עם זאת לא יגרור את ברית-המועצות לעימות ישיר עם צה"ל.
בשבוע השלישי של חודש אפריל 1969 ניסו המצרים לצלוח את התעלה ולערוך פשיטות פתע על המעוזים. כל הפשיטות נהדפו, אך הפעילות המצרית גרמה לקרבנות רבים בין מגיני הקו. ביולי 1969 הגיע מספר הנפגעים של צה"ל לשיא - 29 הרוגים ו-75 פצועים. ב-20 ביולי 1969 החל חיל האויר לפעול בשמי התעלה והוא יתמיד בכך עד השגת הפסקת-האש כעבור שנה.
בקיץ 1969 התנהלה מלחמת-ההתשה במלוא עוזה ומאליהן התבקשו מספר שאלות: מה היו מטרותיה המוצהרות של מצרים? אילו גורמים וסיבות הניעו
את נאצר ותומכיו בצמרת המדינית והצבאית ליזום מלחמה זו?
בעוד שב-69 - 1968 הוטל על הצבא המצרי למנוע את התבצרות צה"ל לאורך הגדה המזרחית של התעלה, גיבש כשלון מאמץ זה את המטרה העיקרית
אותה אמורה היתה לשרת מלחמת-ההתשה: להפר את ה"סטטוס-קוו" שנוצר בחצי האי סיני בכלל ולאורך התעלה בפרט, כתוצאה מנצחון צה"ל
במלחמת ששת-הימים; לסבל קביעת עובדות בשטח - דהיינו הפיכת קו-התעלה לגבול דה-פקטו בין ישראל ומצרים ; ליצור מתיחות מלחמתית גואה, שתניע את המעצמות ואת האו"ם להתערב בכיוון הרצוי למצרים - לכפות על ישראל נסיגה חד-צדדית מקו התעלה ולאחר מכן לסגת לפחות מחלק משטח סיני.
מבין מכלול הגורמים והאילוצים, שהניעו את נאצר לקיים פעילות בחזית, נציין את הבולטים : הצבא המצרי המובס, ששולהב ללא הרף על-ידי מפקדיו והוחזק זמן ממושך ב"כוננות עליונה", דורבן להיות נכון לשקם את כבודו ולגמול לישראל על מפלת יוני 1967 ; לרקע צבאי זה יש להוסיף את הרקע הפנים-פוליטי - מכאן תסיסה מרדנית נגד משטר נאצר ומכאן - מצוקה כלכלית קשה והשלכות חברתיות חמורות בעקבותיה. היוזמה המלחמתית נגד ישראל נועדה איפוא להסיח את דעת המוני העם מקשיי הקיום היומיומי, ליצור גורם מלכד כלפי השכבה המשכילה יותר, לטפח אחדות לאומית לצורך הענשת האויב הציוני. בהקשר זה אין לשכוח את מאמציו הנמרצים של נאצר, שיוקרתו ירדה לשפל המדרגה אחרי תבוסת ששת-הימים, לשקם את מעמדו,
להשיב לעצמו את "כתר המנהיגות" בעולם הערבי ולהתבלט שוב בזירה הבינלאומית כראש וראשון למדינאי המזרח התיכון.
בעורף המצרי לא היה כל קושי ליצור אוירה מלחמתית מלאכותית באמצעות הטלת האפלה חלקית בערים הגדולות, הקמת קירות מגן סביב בנייני ציבור, ובעיקר על-ידי מערכת תעמולה אינטנסיבית, שגויסה למטרה זו, כשהיא מעלימה מהמוני העם את האמת על אודות המתרחש בחזית התעלה, את היקף האבידות בקרב הצבא המצרי, את ממדי הפינוי של תושבים מערי התעלה ואת שיעור הפגיעות ההרסניות בבתי הזיקוק ובמפעלי התעשייה
באיזור. הקו המצרי החדש - הצבאי, המדיני והתעמולתי - קצר הצלחה מסוימת, בעיקר בקרב העם המצרי שנטה להאמין להודעות הרשמיות על
אודות הריסת הביצורים הישראליים לאורך התעלה תוך גרימת אבידות כבדות מנשוא לצה"ל; הצבא המצרי מצא פורקן בפעילות הארטילריה
ובהטרדת הגדה שממולו; בעולם אכן נוצר הרושם שהמצב הכללי לאורך התעלה מחמיר והולך.
בשלב זה של מלחמת-ההתשה הושמעו מפי נציגיה ודובריה המוסמכים של ישראל אזהרות, כי צה"ל לא ישלים עם ההתגרויות המצריות לאורך תעלת סואץ. בחלל האויר ריחפה השאלה, האם נאצר ומפקדי צבאו ישעו בעוד מועד לאזהרות מפורשות אלו ויפסיקו את ההידרדרות בגזרת התעלה בטרם יאחרו את המועד ויאבדו את השליטה על מהלך המאורעות, כפי שאירע בשלהי מאי וראשית יוני 1967?
מקורות: מרכז ההסברה/שירות הפרסומים