תפריט נגישות

רב"ט שלמה-רפאל לנצקרון ז"ל

דברים לזכרו

מכתה לשלמה ז"ל / אחותו יהודית

לא, לא אוכל להאמין לכל אותם ספורים שאתה כבר אינך אתנו.

זה עתה ראיתי, זה עתה שמעתי את צעדיך הקרבים אל הבית וכאילו אמרת: "אין לי פנאי אני ממהר, עלי עוד ירק לפרות לסדר".

והנה שוב ושוב עולים בזכרוני כל אותם ימים בהם גדלנו יחד כאח ואחות. אתה הגדול, העוזר, התומך באבינו ואילו אני הקטנה, הצעירה, שכה רבות אותי פינקת.

לא אשכח את יום גיוסך ויותר מכל את השבוע שאחריו, אותו יום שישי שהופעת לחופשת שבת. מובן שברגע בו הגעת מיד את מדיך החלפת ולמשק רצת. רואה אני אותך על עגלת הירק העמוסה וקורא לי: "יהודית, רציתי לספר לך משהו" אז עיניך נצצו וכולך קרנת מאושר, "התנדבתי לצנחנים" אמרת, ואני כלל לא עניתי, כי ממך לאחרת לא ציפיתי. זאת ידענו שנינו, אך לאבא הסוד לא גיליתי. בבוא הערב אבא מעיניך את הדברים הבין ורק ביקש צידוק לדברים. אתה רק "הן" ענית. אז בעיני אבא ראיתי חורבן ושואה, כי אבא כבר אז היטב ידע, פירוש המילים "התנדבתי לצנחנים".

ערב אחר מרגש לא פחות, עולה בזיכרוני - "מבצע סיני". שלמה שזה זמן קצר מגויס, צונח יחד עם חבריו במעבר ה"מיתלה". ימים מתוחים עברו אז על המדינה כולה. ההורים מתוחים, עצבניים, מחכים לאות רחוק או קרוב משלמה. הרבה דרישות שלום נמסרו בכפר מחיים, ממשה, מיצחק ומאורי, אח עדיין לא משלמה. מכתבים החלו להגיע מרבים מחיילינו אך עדיין לא משלמה.

משעברו ימים ספורים והמלחמה הסתיימה, הופיעו אף מספר חיילים לכפר לחופשה קצרה. איש מהם לא פגש בו, איש מהם לא ראהו. אבא דואג, מתהלך וראשו שקוע באדמה מהרהר. אמא בוכה חרישית. יום שישי הגיע, תפילה בבית כנסת, נאספים תושבי הכפר, רבים כבר חזרו משדה הקרב וחלקם הגיעו לחופשת שבת. מכל חייל וחייל כבר נמסרה הודעה ומשלמה לא מכתב, לא טלפון ולא מילה. כולם חרדים והפסיקו שואלים. רואה אני את המבטים שנחו על אבי בבית הכנסת, אך די, איש לא שאל.

בבואנו הביתה ישבנו אבא, אמא, מיקי ואנוכי ליד שולחן השבת ואבא בקול חנוק מדמעות החל לקדש על החלות כך בעמדו מקדש ורועד והנה... צעדים כבדים נשמעים, נשתתקנו כולנו ואז - הוא נכנס, גבוה, חסון, מאובק, מחייך ומרוצה.

מקץ רגעים הופיעו שכנים וכולם יחד נרגשים ושמחים כמשפחה אחת גדולה.

...אבל זה קרה... אחרי מספר שנים. בצאתך למילואים לתפקידך כחובש קרבי רצת תחת אש להציל חבר פצוע. ולא שבת!! היית בבית שבוע קודם ואז אמרת לילדות הרכות ולשרה, "חכו רק מעט וכבר אני שב" והן האמינו, האמינו כן, כי גם אתה האמנת!!



יהודית אחותך

בניית אתרים: