לאחי
יהודה אחי היקר
כה מוזר, כה אכזר
לחשוב שאתה בגופך שייך כבר לעבר,
שאותך צריך לשאת בזכרון
כי יום י"ז בתשרי היה יומך האחרון
צעיר לימים עם תכניות לעתיד,
עם שאיפות כה רבות
ואני אחותך מה אגיד?
צריך למחות דמעה מעין,
לדעת לשאת בגאון
את השכול והיגון,
הן ידענו ימים כה רבים,
שעות ושנים
ועתה הכל רוצה לפרוץ מבפנים
לזעוק ולצעוק , איך נפלו גיבורים.
לא, לא גבורת לוחמים זכורה לי ממך,
אלא גבורת חיים.
...כה נוראה המכה, וכה צורב הכאב,
על אובדן אח יקר, רע אהוב ואוהב.
אחותך לילי