מלאו שנתיים מהיום בו ישבנו חבוקים יחד ומצטנפים במקומותנו מפני צינת הבוקר!
שנתיים עברו יהודה - אך הזכרונות כמו אתמול היו. זכרונות אחר-הצהריים של יום כיפור השישי לאוקטובר שנת 1973. אזעקה פילחה את חלל האוויר והכניסה אותנו בבת אחת למלחמה!
...יהודה - משפט שלך עדיין חקוק עמוק בהכרתי. משפט שעד היום מעביר בי רטט מלא רגשות. אמרת לי "משה, נכון שנהיה ביחד!" ידעתי שהתכוונת לכך שנהיה תחת האש יחדיו. ואכן ההמשך מצדיק את המשפט שאמרת, ונפגעת בניסיון לצאת לעזרתי.
...בשעות הצהריים של יום הכיפורים יצאנו עם האמבולנס היחידתי לכיוון ראש פינה. כמעט שלא אמרנו דבר... זוכר אני שלחצת עלי להפרד פנים אל פנים מחברתי... ומאוד רציתי שגם אתה תיפרד מחברתך! אז לא ידענו לכמה זמן תהא הפרידה.
...הזחל"ם החל להתמלא חיילים רבים ולכן לא העלוני לזחל"ם אשר בו היה יהודה. אני לא ויתרתי וביקשתי להצטרף "הרי הבטחנו שנהיה ביחד". בסופו של דבר עליתי וישבתי איתך... ואני מחבק אותך בניסיון למצוא מקום ולהתחמם מעט...
...בבוקר התחילו לרדת עלינו פגזים ויהודה שמר עלי שלא ארים את הראש. ברגעים אלו נתהדקה החברות ביננו ושנינו ידענו שלא נעזוב איש את רעהו בשעת צרה.
...זכור לי יהודה איך שאחד הבחורים במוצב חיבק אותך וצעק "באתם משמיים". עיניהם היו נפוחות מעייפות והחלפנו אותם במשמר על המוצב... הייתה הפגזה קשה ואז-אז ישבנו בתוך התעלה כשמעלינו מתפוצץ העולם באש ועשן. שם בתוך התעלה כתבנו מספר מילים אשר יצאו מעמקי הלב אל חברותינו אי-שם...
...כאן גברו ההפגזות על המוצב ואתה ירדת למטה. נשארתי לבד כשמידי פעם השקפתי לכיוון הצד הסורי. ידעת כבר מתי להשקיף אל הצד השני לפני שיפול הפגז הבא. האש השתוללה בחוץ במלוא עוזה ואז-אז הרגשתי שעולמי חשך עלי. צעקה יצאה מפי ואז כנראה שמעת אותה, וניסית לעלות לעזרתי. המראה שראיתי חקוק עמוק בזכרוני. אתה נפגעת בצורה קשה בראשך. שפתי אמרו תפילה חרישית. קראתי בטרוף לחובשים ויחד חבשנו וניסינו לעשות הכל! בעצמי כלל לא התחשבתי בזמן שהרמתי אותך על גבי האלונקה ומשם לזחל"ם...
...הייתי משוכנע ששוב נהיה יחד לאחר זמן קצר... אך לא כזה היה רצון האל יהודה. הוא אסף אותך אל בין כנפיו. אסף אותך במקומינו. אתה השארת לנו את הזכות לחיות!