במסגרת אירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל יצאנו שלושתנו, תלמידי כיתה ט/3 לבקר את משפחתו של חנן בביוף ז"ל.
על אף ההדרכה שקיבלנו, באנו כשאנו מהססים מקבלת הפנים לה אנו צפויים. למרבית המזל אחיו של חנן - יעקב בהט, קיבל את פנינו בחמימות והתלהבות, וסיפר לנו בפתיחות רבה על חנן כאח, כדוד, כתלמיד, כחבר וכחייל.
חנן נולד בשנת 1953 לבית ירושלמי טיפוסי בקריית יובל. חנן היה ילד כישרוני להפליא שהיטיב לנגן בתופים באותה מידה כפי שידע לעסוק במלאכות עדינות ומסובכות. חנן נודע במעשי הקונדס שלו כפי שנודע כאדם ותלמיד חרוץ המוכן להשקיע הכל כדי להשיג את מטרתו. מטרתו, או יותר נכון שתי מטרותיו של חנן היו: א. להיות רופא. ב. לשרת בצנחנים.
כדי להשיג שתי מטרות אלו חייב היה חנן להשיג ציונים גבוהים אך עם זאת להיות בעל כושר גופני מעולה. ואכן כפי שהעידו מוריו וחבריו, חנן היה תלמיד מוכשר (על כך מעידה גם תעודת ההצטיינות שקיבל בכיתה י"א) ושקדן, תלמיד שלא היסס לעזור לחבריו בכל דרך שהיא. כושרו הגופני של חנן היה מעולה, חנן רץ למרחקים ארוכים בחברת קבוצה של "משוגעים לדבר".
ואמנם משסיים את לימודיו בבויאר, פנה חנן ללימודי הרפואה בעתודה. חנן הוסמך לרופא ולאחר מכן התנדב לשרת כרופא בצנחנים.
סיפור מותו של חנן הוא עצוב מפני שהיה תולדה של טעות, שהיתה יכולה להימנע בקלות, אילו רק...
הדבר קרה בשנת 1979 בפלישה בדרום לבנון. חנן נימנה על הכוח התוקף, והיה עוד כוח ששמר על דרך המוצא.
מכיון שנוצר בילבול פנה חלק מהכוח התוקף בדרך אחרת ממה שתוכנן, וחיילים מהכוח נתקלו בכוח השומר. חייל אחד מהכוח התוקף שאל בבהלה - מין הדא? (מי זה) וחייל אחר מהכוח השומר שמע מילים אלו בשפה הערבית והחליט כי זה ודאי מתנכל. לכן זרק רימון לעבר הכוח התוקף.
חנן נהרג.
בסיום השיחה שאלנו את יעקב מדוא הוא מופיע כל שנה ברציפות לטכס יום הזיכרון בבויאר דוקא, ולא בשום מקור אחר, והוא ענה כי לפי דעתו בויאר זה המקום שתרם הכי הרבה לחנן וחנן תרם הכי הרבה לו.