אלבום תמונות
במה להתחיל? קשה לכתוב ולהעלות זכרונות על חבר שנפל.
הזכרון הטרי והחזק ביותר היה הרמת שפופרת הטלפון בבוקרו של יום, כאשר מצידו השני של הקו נשמע קולו של יהודה המודיע לי כי אני עומד לשמוע את הבשורה הרעה בחיי. אני משיב לו בשאננות משהו בנוסח "מה הבעיה"? והוא עונה "חנן נהרג".
קשה, קשה לשחזר את אשר ארע בתוכי ברגעים אלו.
הטלפון לעוזי להודיע גם לו את הבשורה המרה, הנסיעה הביתה תוך זהירות מופלגת בנסיעה כדי לא לגרום לתאונה עקב חוסר עירנות, הריצה החוזרת ונשנית לברכה.
ההתכנסות האילמת בביתם של ילתא ויהודה.
ההליכה לביתו של חנן, המפגש עם אמו כשהיא קוראת "הד"ר הלך! הד"ר איננו!" כל זה נראה כמו חלום בלהות.
את חנן לא היכרתי תקופה ארוכה כיתר חבריו. למרות זאת, לא הרגשתי כי קשרי איתו חזקים פחות מקשריו שלו עם יתר החבורה.
היינו חבורת בחורים מלוכדת על הטוב ועל הרע הנובע מכך. מחד גיסא הקשר החזק יצר אווירת אחדות ורעות, מאידך גיסא לא יצרנו קשר עם אנשים אחרים ובמיוחד עם נשים אחרות.
במשך הזמן נכנסו גם הן לתמונה, ובכל קיץ "נחתך מילון" (בעקבות הודעה על חתונה).
חנן ואני היינו יושבים בערבי שבת בביתו או בביתי, ורוגזים על כי החברים שוב אינם ששים להפגש.
נזכרנו בימי ה"פארטיות" העליזות.
היינו אז ביחד כל החברים במשך כל הלילה, ורק בשעות הבוקר המוקדמות היינו מתפזרים איש איש לביתו - זאת כדי להפגש בצהרים למשחק כדורגל ולאחריו "פארטיה" נוספת. ואם זה לא היה מספיק, אזי גם את מוצאי שבת בילינו ב"פארטיה" מקוצרת.
חוויות משותפות רבות עברנו יחד, טיולים, קומזיצ'ים ביום העצמאות, משחקי כדורגל ומריבות על עניין של מה בכך.
כמו של חנן מבקשת אותנו לא לשכוח אותו, וכיצד אוכל לשכוח?
לא רבים החברים הטובים של האדם, חברים שעליהם הוא יכול לסמוך חברים שאליהם אפשר לבוא בעת מצוקה ולהעלות בפניהם את צרותיו ובעיותיו.
חנן היה אחד מחברי הטובים ביותר.
וזיכרונו ישמר לעד!
אמציה