"בגרעין היינו כולנו צברים מחוספסים. יעקב, עם חולצתו המרושלת ומכנסי הג'ינס, ניכר בשונותו. קראנו לו ג'ייקוב. לאחר תקופת היכרות קצרה גילינו שמאחורי ההופעה החיצונית האמריקנית, מסתתר בחור כלבבנו. תמיד היו לו רעיונות השתוללות: נסיעה בג'יפ בלילה חשוך וגשום, רחצה לילית בבריכה, הפרעת מנוחת השכנים ועוד כהנה וכהנה, הייתה לו התלהבות שסחפה את כולם, וקשה היה לסרב להצעות המטורפות שלו. כמעט שלא ניתן למנות את אהבותיו של ג'ייקוב. אהבתו הגדולה הייתה כמובן שמחונה, חברתו שממנה לא נפרד אף לרגע. האהבה האחרת הייתה הביולוגיה. הוא נהג לאסוף צמחים ולהגדירם לפי משפחותיהם. אהבה נוספת הייתה החובשות והרפואה, אך האהבה הגדולה שבכולן הייתה... השוקולד. ורד, האקונומית, רדפה אותו כי נהג 'להחרים' קופסאות פח של שוקולד ולזוללן להנאתו, לעומת הסבל שגרם לנו בענייני השוקולד, נהנינו כולנו מאהבתו למוסיקה. הוא לא התעצל והביא מהבית פטיפון ותקליטים, ובערבים היינו מאזינים לצלילים. שמחת החיים של ג'ייקוב ניכרה בכל פועלו. תמיד היה עליז ומאושר. כל דבר שעשה, עשה בהתלהבות מקודשת. כאשר החליט ללמוד רפואה, החל לקרוא ספרים עבי כרס בנושא. לחברתו האהובה היה נאמן בכל נימי נפשו. בעצם, הוא אהב את הכל ואת כולם. גם אנחנו אהבנו אותו".