טוראי אביהו אבי גרין עזגר ז"ל

גבה קומה, מתולתל וכחול עיניים. מה נשמע? הכל בסדר!
זוהי דמותו של נער שהלך בדמי ימיו אביהו - הוא חי לפני בשורה של תמונות... גן, בית ספר, תנועה ורחוב. משחק בקוביות, ילקוט על שכם ופנים רציניות, חולצה כחולה ושרוך אדום, אופנים וחיוך של שובבות.
קראנו לו "אביהו" מפני שעוד בגן היו בקבוצתינו שני ילדים בעלי אותו שם - אבי - ובבואנו לכתלי בית ספר אל השאלות והלימוד, היתה זו המורה שאמרה נפריד, והכתה כולה הסכימה זה אבי, וזהו אביהו וכך נשאר בזכרוני, שלוש הברות וראש מופנה. מוכן לשמוע כל מה שנאמר או נשאל.
שנתיים בגן, שמונה שנות בית ספר, עשר שנים של משחקים ברחוב ובדשאים של בית-העם, כאחד מ-40 היה הוא בתוכנו.
אך... בכל אופן קצת שונה, מעט מעט אחר. כולנו ילדים שמחים, כולנו ילדים חכמים ונבונים, אך אביהו עוד יותר מבין ומבוגר. לו ההצלחה בלימודים היתה התשובה מפני שלשחק - כמה קשה להתחרות בילדים יותר בריאים והוא הצליח.
לא פעם בהיותי ילדה קטנה ביליתי שעות אחר הצהרים בביתו. הבאתי את היומן והמחברות שנכתבו עדין ביד רועדת ומאוחר יותר ביד בוטחת לזה שהחסיר יום לימודים נוסף, ואם אחרתי מעט היתה נשמעת נקישה בדלת ביתי אביהו שלח את אמו להודיע מה השעורים? וכשהיה חוזר לכתה שוב היה ככל התלמידים. איש לא יכול היה לנחש שילד זה חסר ימים שבועות וחודשים. הוא ידע הכל מפני שידע להעמיק ולא להסתפק רק במה שנלמד בכתה במה שהמורה מאכילה ומעגל ידיעותיו גדל וגדל וקוטרו הסתובב סביב רדיוס הרבה יותר גדול מאשר שלנו כולנו, הוא שאב ידיעותיו מספרים ומאנציקלופדיות שונות, הוא אהב להתעניין.
כתה ח'. אנחנו עומדים לסיים, ואביהו יחד אתנו, הוא עומד לסיים ולהפרד, הוא יוצא אל מעבר לימים וארצות למצוא מרפא לחוליו, הכתה כולה החליטה, לאביהו יש לתת מזכרת שבאמת יזכור אותנו, שנלוה אותו לכל מקום - ועליה חרטנו את שמנו "כתה ח/ב".
הוא נטע בנסיעה הרבה תקוות - נחה - מה כותב הבן לא פעם שאלתי את אמו בכל מקום שבו אותה פגשתי. והיא מלאה תקוות, פעם בשמחה ופעם בניד ראש המצב הרבה יותר טוב, נקוה שיהיה בסדר. ובסוף - הוא חוזר בקרוב - ובאמת חזר.
שוב פגישות רעים אצל חברים, בערב בקן ובפעולות. אביהו שוב אתנו, מארץ רחוקה חזר ובפיו הרבה ספורים על החיים שם, ואנחנו סקרנים, רוצים לדעת הכל.
התכניות רבות, אלמד. אני רוצה לדעת הרבה, אבל אל איזה דרך לפנות? אני רוצה להיות כמו כולם.
כאן נפרדו איש לדרכו הלך. בשבת האחרונה לפני מותו שוב פגשתי באביהו, רק מספר דקות בתור לאוטובוס הוא עמד עם אחותו, הסתכלתי בשנים. חיכתי, הרגשתי את גאותה של ברוריה לצדו של האח המבוגר יותר.
שלום של ידידים נשלח, מה נשמע? בסדר, היתה כרגיל תשובתו. מתי את משתחררת? עוד באותו מקום? שיחה קצרה וחטופה, וזוהי השיחה האחרונה ואלה המילים האחרונות.
יהי זכרו ברוך.
זיוה.