דומני שכל מה שאעלה על כתב, לא ימלא את משימתי בשלמות, שכן חננאל נתן לי אפשרות להכירו מבין השיטין. על בעיותיו, רצונותיו, עמדתי רק מתוך רמזי רמזים. חננאל היה שונה מכולם. העליצות הטבועה בדמו, יצרה מעטה קליל סביב כל בעיה, כל ענין רציני כמו נבקע מקליפת בעיותיו המטרידות בלא שיוריד מערכו. חננאל לא היה איש המתנה צרותיו לאחרים, תמיד פגש בי ב"אהלן" מאוזן עד אוזן וכבר נראה לי הכל חייכני מסביב. בחיוך היה מרמז לי על בעיה זו או אחרת, על דבר שכואב לו (בענין שרותו בצבא, יחסו למשק וכו').
ולא כך נהג לגבי בעיות אחרים - פה נגלה צדו השני של חננאל - הצד הרציני המקשיב, משתתף ומציע.
ידעתי שכל נושא רציני שאשלח בפניו - יתקבל ביחס רציני ומתאים - חננאל היה איש שיחה על כל נושא אפשר היה לשוחח אתו ופעמים היינו מתווכחים בלי סוף על נושאים ברומו של עולם.
חננאל מעולם לא אהב להתפאר בכשרונותיו, מעולם לא ספר לי על הצטיינותו בספורט, יחסו למשחק וכל השאר, אך תמיד ידע בחיוך שובב לקנטר עצמו ולהראות בו צדדים שליליים.
ברור לי שתרמתי אך במעט להעלות דמותו של חננאל, אך חוששני שאם אוסיף, אגרע.
ענת