טוראי יקותיאל-זוסיא ונדר ז"ל

ב"ה, יום ג' מוצאי ר"ה, תשכ"ט 1968

חודש וחצי לסיום הטירונות

ראשית כל שנה טובה רפואה שלימה ותשובה שלמה. ואני מבקש סליחה ומחילה מכולם. איך עבר עליכם החג? עלינו כלומר הפלוגה הדתית, עבר משבר קשה. הודיעו לנו שנוסעים לר"ה, ז"א יוצאים ביום שישי עד יום רביעי ב-5.00. איפסנו את הדברים, אפילו את הנשק, היינו כבר עם הלב בבית, היינו מוכנים הכל "פיקס", ליציאה הביתה. ברגע האחרון הודיעו שלא בטוח יוצאים. המ"פ בא בשמחה כזו אחרי שכולם חיכו במתח "יוצאים לא יוצאים?" ואמר: "כולם להוציא ממחטות לנגב את הדמעות. הפלוגה לא יוצאת, בגלל שאנחנו במצב כוננות וצריכים להיות מוכנים לאיזו משימה שיקראו לנו". איך ששמענו את ההודעה המוראל ירד. כל אחד תכנן לו את החג. רוב חברי הגרעין תכננו לנסוע לשבת ל"מודיעים", אני לא. אפילו אם היו משחררים, אני חושב שלא הייתי בא הביתה בגלל שהסתבכתי עם רב"ט שעובד במטבח. העליתי אותו לדרגת סמל. אמרתי לו: "יש לך שני פסים ואני שם עליך עוד פס". בשבת עוד היינו עצובים אבל לאט עכלנו את הצער. בראש השנה היה אתנו הרב גורן, שנתן שיחות. הוא גם תקע בשופר. בזכותו היו סעודות חגיגיות, עם הרבה אוכל ושתיה כדת אין אונס.
בשבוע שעבר היה לנו ראיון עם המ"מ. הוא אמר שבהתחלה לא הייתי בסדר עכשיו אני בסדר. למחרת היתה לנו סדרת ירי. ירינו בעוזי אוטומטי 25 כדור ובמקלעון 40 כדורים. זו חויה לא רגילה. אחרי סוכות יהיה כנס הנח"ל. 4 ימים יהיו כל מיני משחקים, נעשה חיים. החופשה הבאה כנראה תהיה בסוכות, ועוד לחופשה הבאה -

שלום ולהתראות

נ.ב.
אנחנו תרמנו דם, ולכן קבלנו את התעודה המצורפת. אני מקווה שאף אחד מהמשפחה לא יצטרך להשתמש בזה.