עשה לך רב וקנה לך חבר (אבות א')
"תנא דבי אליהו: לעולם יקנה אדם חבר לעצמו... ויגלה לו סתרי תורה וסתרי דרך ארץ שנאמר: 'קח לך את יהושע בן נון'. (במדבר כ"ז) מאי קח לך? אלא ללמדך שאין חבר נקנה אלא בלקיחה ואין חבר נקנה אלא בדמיו".
את זוסיא קניתי לי לחבר. ביליתי עמו זמן רב. אולם, זוסיא האמיתי נתגלה לי דווקא בשנה האחרונה עת גרנו בצוותא בחדר בהיותנו במחלקת הנח"ל. אז ראיתיו בכל גדלותו וגדולתו.
נר קודש לרגליו היו אהבת הזולת ואהבת המולדת. שיחתנו האחרונה היתה כשבועיים לפני המקרה, היא נסבה אודות עזיבתו של זוסיא את המשק. "לא עזבתי את המשק מפני שהיה לי רע חלילה", אמר לי: "מאוד נהנתי לבלות את זמני עם כולם. המשק מאוד יקר ללבי, אולם מצפוני נקפני כשישבתי כאן, במקום שקט ושליו, וחיילים כמוני נפלו בגבולות יום יום".
לפני פרידתנו אמר לי: "חושבני שחייבים אנו להקדיש יותר תשומת לב ליחסים בין איש לרעהו. חובה עלינו ליצור יחס של כבוד והערכה הדדית עמוקה יותר לזולת. קרה כבר שפלוני חלה ולא בקרוהו, או שאלמוני היה נתון בצורה ואיש לא דאג לו. חייבים לדאוג שמעשים אלו לא ישנו".
סתרי-דרך-ארץ אלו גלה לי זוסיא זמן מועט לפני מותו, וקיימם הלכה למעשה. הוא התנדב לשרת כחובש קרבי בקווים והקריב את נפשו על מזבח הזולת והמולדת.
זוסיא ידע לקיים את "חציו לה' וחציו לכם". יום, יום לאחר העבודה קבע זוסיא עתים לתורה. הוא היה משתתף קבוע בשעור היומי. זכורני היטב כיצד באחד מבקוריו האחרונים במשק, עוד בהיותו בקורס חובשים, זרזני זוסיא ללמוד עמו למרות שזמנו דחק. עסקנו במסכת סנהדרין בענין עד זומם.
היו אלה סתרי-תורה אחרונים שגילינו בצוותא.
חבר קניתי בלקיחה חבר קניתי בדמים.