אלבום תמונות
לא! השורות הללו אינן גניזתם של חיים.
כי-כן, קריאת-דרור היא להם!
קריאת דרור משולחת רסן, נטולת מוסכמות הבל,
קמאית בפראותה.
זוהי נקודה זוהרת, בת-בלי-זמן,
בה נושקים לבלי שוב החיים והמות.
בה נדרכות ונבלעות פעימות-הלב
באין סופיותן של פעימות-הנצח.
זהו מקצב השירה שאין לו ראשית וקץ.
זוהי זרימת-החיים שאין לה מבוע ומקום של חורבה.
זהו אחינו הצוחק עדיין.
זהו אחינו שלא יכחד.
ואפילו נטלו חייו בהחבא
לבו ונשמתו - לנו הם.
לנו - שאהבנוהו באמת ובתמים...
הוא מביט בעיני-וצוחק.
ושחוקו כה תמים ומתוק.
איכה, לא אוכל לשתף שחוקי עמדו -
ולצחוק.
והיה,
עת עמדה הדמעה בעינו
וצרבה ריסיו וחדרי לבבי
אושיטו כל-כולי בין קפלי-ממחטה
ונשמה פעוטה בכף-יד פעוטה
נחבוק בדממה
ונדמע...
שוכב אתה שמה, אחי הקטון
זב-דם ומשוסע-ורגוע
ובסבך עשנו המתמר של 'פטון'
מתמר דום לבך הפגוע.
ורואני אותך - ועיניך כבויות
ועולה בם המית-המתים
ורואני אותך בתוך כל הגוויות
וכולכם, עד אחד-שותתים.
מתכנסים מראשותיך בשקט, בשקט
אוהביך, אחי הקט
ורוכנת אמך, עפעפיך נושקת
וכולה, וכולה זעקה.
ומרכין את ראשו המכסיף אביך
יבש - ועינו אדומה
דום ישח, ללא בכי, אוהבך אביך
גבו מרטט בדממה.
ובזה אחר זה מפסיעים עדיך
אחיך כולם - מרצינים
וסמוק-דם ובושה בקרעי-מדיך
תתנצל על קבלת-הפנים.
וכורע האח הצעיר בבכי
ונוטל כף ידך השחורה
ורואני אותך מתיסר, אחי
בדמעת המתים הקרה.
ונצב מעליך האח האחר
מבוגר, וישר, ומקשיח
והשכול הדובר מעיניו בוחר
במותו תחתיך, אח.
אז קרבים ועומדים, גבוהים ויפים
הגדולים בין כולם, אחי
אפורי ניר וקרב, יגעים ורפים
הם עומדים מעליך, אחי.
שם כולם, אחי. עומדים ובוכים
שם כולם, אחי הקרוע
ושומעת אני אותם סחים
ושומעת אותם הרוח.
ושומעת אני תפילתם חרישית
לכבודך - אחי הקטון
מתמרת, עורגת
הומה, אנושית
בתמרות אד-עשן ה'פטון'.
ומלמעלה, אהה, אחי המת
סוכך וקשוב אי-מי
והיתה הפגישה שנפגוש באמת
בחלום.
בשירה.
בדמי.
רותי.