אלבום תמונות
שלושה שבועות קודם מלחמת ששת הימים היתה חטיבת הצנחנים הסדירה בכוננות במספר מקומות, ביניהם מול הגבול עם מצריים. אף אחד מהלוחמים לא ידע מתי יצאו לדרך ורק החיוך על פניו של רפול הסגיר את שעתיד היה להתרחש אותו היום בו פרצה המלחמה. חטיבת הצנחנים היתה כפופה ל"אוגדת הפלדה" של ישראל טל (טליק). על אוגדה זו הוטלה אחת המשימות הקשות בתולדות קרבות ישראל: הבקעת מתחם רפיח המבוצר כמעט ללא סיוע מטוסים וארטילריה. ברפיח ישבה דיביזיה 7 שנחשבה לאחת הטובות בצבא המצרי. משימת הצנחנים הייתה להכניע כבר ביום הראשון את הכוחות המצריים ברפיח לאחר מעבר באיזור חולות הנחשב בלתי עביר. "שום דבר לא יעזור, הכל אבוד" אמר טליק בתדריך לקצינים. הקצינים המבולבלים הרימו גבה למשמע דבריו של מפקד האוגדה הנחשב לאדם קר-רוח. "שום דבר לא יעזור למצרים נגד רפול" הוסיף טל. רפול תיכנן להשיג את הכנעת המצרים במהירות האפשרית כדי להשיג לחטיבה משימות נוספות. "כולנו סומכים עליך" הודיע טליק לרפול. עשר דקות לפני השעה שמונה בבוקר קיבל רפול את הפקודה לצאת לדרך והניף את נס המפקד. כל הכוחות יצאו לדרך.
תחת פיקודו של רפול פעלו גדוד 890 בפיקודו של יאיר תל-צור וגדוד הנח"ל המוצנח בפיקודו של טיבי שפירא, גדוד שריון בפיקודו של אורי בר-און, target="_parent">פלוגת החה"ן והtarget="_parent">סיירת החטיבתית בפיקודו של דן שומרון וכוח גרנית בפיקודו של אל"מ ישראל גרנית. גדוד 202 בפיקודו של צבי ברזאני פעל בנפרד מהחטיבה ותפקידו היה לסייע בכיבוש רצועת עזה.