סרן אברהם אבי דנגור ז"ל

חשבתי על המוות בגיל עשרים וכמה
התפלאתי בנושב הוא לידי,
מגרה את חדרי נפשי החשוכים.
התפלאתי על המוות שמוותר עלי.
עברתי את העשרים
והוא דילג ועבר מעלי.
מדבר, מלהג כאילו לא צריך,
חוזר בתרועה נעלם בדממה,
תמיד תמיד הוא איתי בסביבה
שחלילה לא אשכח
שמקומי הוא איתו, אולי לצידו
אבל עד מתי אמתין לו למוות
בין עשרים וכמה.
שתקחהו התופת ממנה בא,
אם עד שלושים אני אשאר
פה באדמה.