רב"ט משה מוישיק שבט ז"ל

חיכינו לך מוישיק, צרים נפשעים לקחוך מאתנו בגיל העלומים. היית רק בן 18 וחצי והשארת אותנו בחלל ריק ותהום עמוקה נפערה לרגלנו. נדם קולך האהוב וקול צחוקך.
יפה תואר ואציל נפש היית, כמזמור ללבנו היו אלה. באורה ובשמחה מלאת הגית למרות שהיית בא הביתה עייף. אך לא עוד ! לא נשמע עוד את פעמי צעדיך האהובים, אבל בזיכרוננו תמיד נראה אותך כפי שהיית (כמה קשה להגיד היית... עשית... והמציאות מרה) כי נמצא אתה אתנו בכל פינה בה אנו פונים, וכל דגר שאנו עושים ומדברים - אתה שם. לא מאמינים שלא תהיה אתנו יותר. אי אפשר להאמין! כמה אהבתך מוישיק ! עד כלות הנשמה, והרי אנו ממשיכים לנשום את נשימתך ודמך בדמנו זורם, נלחמת ונפלת למען נחיה.
תמיד דאגת רק לנו ולשלומנו. בן ואח מסור, נאמן ואוהב היית עד רגעיך האחרונים. כמה עניו היית וצנוע, ועם זאת גבר.
במילותיך האחרונות בגלויתך האחרונה ששלחת דאגת לנו וכתבת. "תהיו שקטים ושלוים, הכל יהיה בסדר, אל תדאגו" לא, מוישיק היקר והאהוב, את השקט והשלווה כבר לא נמצא בלעדיך. לא נמצא מרגוע לנפשנו. אך רוצים אנו להאמין ששקט ושלוות עולמים תימצא אתה וחבריך במקום בו אתם נמצאים, אשרי המאמין.
משענת וחומה היית לנו ולפתע נפלת, אך אל תדאג, מוישיק, גבורתך כזר הניצחון עוטרים אותנו. נעמוד זקופים וגאים, ונשמור על הדבר היקר שלמענו נפלת, אתה וחבריך.