מלא חיים, תוסס ועז נפש חיה. תחביביו הקיפו עולם ומלואו והוא שקד עליהם ביסודיות ועליצות. בקרב חובבי הדייג נודע מאיר כחובב קנאי, מתצלומי קבוצת הכדור רגל של פוריה ניבטות פניו המחייכות. גם מתורה והלכה לא משך ידו. הוא גילה בקיאות מופלאה בתנ"ך והיה אמון על הגמרא. בחוג מכריו נחשב כבדרן החבורה וכזמר בעל קול נאה. אהבתו לארץ לא ידעה גבולות, כשם שטיוליו בה לא פסחו על אף אתר מעניין.
מיום גיוסו לא זכה לקבל חופשה ולבקר בביתו. במכתבו האחרון הרגיע את משפחתו בכתבו כי "לא תהיה מלחמה אולם - הוסיף מיניה וביה - אם תפתח המערכה כי אז הכה הכה את הסורים שוק על ירך". מסופקני אט זכה לראות בניצחון במו עיניו שכן כחובש יחידתי שקד ללא הרף על חילוץ פצועים למחסה ולמסתור, דבר שעלה בידו. מאיר היה חשוף אך כל כולו היה נתון לעזרה לפצועים ובעוד הוא מגיש להט סעד וסיוע - נקטף מעמנו.